רע"פ 390/02 רימאח עבד אל קאדר נ. מדינת ישראל

בתאריך 13.5.99 בלילה, בעודו נהג חדש, נהג המבקש בכביש 444 במהירות העולה ב20- קמ"ש על המהירות המותרת. המבקש סטה ללא סיבה מוצדקת למסלול הנסיעה הנגדי, והתנגש עם שני רכבים שנסעו בו. כתוצאה מהתאונה נהרג נהג אחד הרכבים הללו, והמערער וחמישה אחרים נפצעו.

בצמיג הימיני הקדמי של מכונית המבקש נתגלה לאחר התאונה קרע. בוחן משטרתי שבחן את הרכב קבע כי הקרע נגרם כתוצאה מהתאונה, ולא גרם לה. לפי חוות-דעתו הצמיג היה חדש, לא היה דבר בכביש שגרם לקרע, ועל כל פנים קרע כזה לו היה נגרם לני התאונה היה בו כדי להסיט את הרכב לכיוון הפוך מהכיוון אליו סטה הרכב. הצמיג לא נשלח לבדיקה נוספת על-ידי מומחה.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בבית-המשפט השלום (תעבורה) בנתניה, לפיו הואשם במספר אישומים כשהחמור ביניהם הינו גרם מוות ברשלנות. במשפטו טען המבקש, בין היתר, כי הקרע בצמיג הוא אשר גרם לסטיית רכבו למסלול הנגדי ולתאונה, ומומחה מטעם המבקש חווה דעתו לפיה על-מנת לדעת בוודאות את סיבת הנזק בצמיג היה על המשטרה לשלוח את הצמיג לבדיקה מעבדית. בית-המשפט לתעבורה דחה את טענות המבקש, בין היתר בהסתמכו על חוות-דעת הבודק, ומכיוון שהמבקש לא טען כי הרגיש בפיצוץ בצמיג לפני התאונה. המבקש הורשע בעבירות של גרם מוות ברשלנות, נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש, נהיגה במהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך, סטייה מנתיב הנסיעה, ואי שמירה על הימין. על המבקש נגזרו 30 חודשי מאסר מתוכם 12 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, פסילה מלהחזיר רשיון נהיגה לתקופה של 12 שנים, ותשלום קנס בסך 10,000 ש"ח או 90 ימי מאסר.

המבקש הגיש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, וטען בעיקר כי התאונה נגרמה כתוצאה מהקרע בצמיג, וכי המשטרה התרשלה בעבודתה בכך שהסתפקה בחוות-דעתו של הבוחן בשטח, ולא שלחה את הצמיג לבדיקה על-ידי מומחה. בית-המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש לעניין הכרעת הדין. נקבע, כי גם לו שגתה המשטרה, הרי שאין בכך כדי לתמוך בטענות המבקש, בין היתר מכיוון שהמבקש לא טען כי הרגיש בפיצוץ בצמיג מכוניתו, לא נתגלו סימנים שהעידו על פיצוץ כזה, והמבקש אף לא השיב גם לדברי הבוחן לפיהם קרע כזה בצמיג היה מסיט את הרכב לכיוון הפוך מכיוון סטייתו בפועל. ערעור המבקש על חומרת עונשו התקבל ועונשו הופחת לעשרה חודשים.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, שבגידרה חוזר המבקש בעיקר על טענותיו שטען בפני בית-המשפט המחוזי בערעורו על הכרעת הדין.

יש לדחות את הבקשה. טענתו של המבקש נידונה והוכרעה בשתי ערכאות. הערכאה הראשונה ביססה את הכרעתה של הראיות שבפניה, והכרעה זו אושרה בבדיקה נוספת על-ידי ערכאת הערעור. המבקש בבקשתו לא הצביע על שאלה עקרונית כלשהי המצריכה הכרעה נוספת בערכאה שלישית. הבקשה נדחית איפוא.