רע"פ 3905/13צוביירי חגי נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע – לפי הודאתו – בעבירה של נהיגה בעת שכרות. בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופט ד' סעדון ) גזר עליו 800 ש"ח קנס (או 3 ימי מאסר תמורתו), פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים בניכוי 30 ימי הפסילה המינהלית וכן עונשי מאסר וקנס מותנים. זאת, לאחר שהצדדים הסכימו על מסגרת ענישה של בין 350 ימי פסילה לבין 24 חודשי פסילה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט

ר' בן-יוסף ) דחה את ערעור המבקש על גזר הדין.

2.

מכאן הבקשה שלפניי, שבה נטען כי יש ליתן רשות ערעור ולדון בשאלת האפשרות לחרוג מעונש המינימום הקבוע בחוק ביחס לעבירת נהיגה בשכרות (שנתיים פסילה בפועל), בהתאם לסעיף 39א סיפה לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. לשיטת המבקש, נסיבותיו האישיות מחייבות בנסיבות העניין סטייה לקולה מעונש המינימום הקבוע בחוק.

3.

דין הבקשה להידחות. הלכה כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (רע"פ 3964/12 אבו כף נ' מדינת ישראל (23.5.2012)). המבקש לא הצביע על כל סטייה כאמור. גם טענותיו הכלליות של המבקש ביחס לתחולת סעיף 39א סיפה לפקודת התעבורה [נוסח חדש] על עניינו, אינן מצדיקות מתן רשות ערעור (השוו: רע"פ 6443/13 לידסקי נ' מדינת ישראל (9.9.2012); רע"פ 5510/12 בונן נ' מדינת ישראל (18.7.2012)). יצוין כי בית משפט השלום כיבד את הסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים, וגזר את העונש ברף העליון של מסגרת הענישה המוסכמת. זאת, על רקע העובדה שהמבקש הורשע בעבר בעבירה של נהיגה בשכרות, ונדמה כי לא הפנים את הלקח.

הבקשה נדחית אפוא.