החלטה4 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 3907/06 עמי עובדיה נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

ענישה · ענישה בעבירות אלימות - חבלה חמורה והדחה בחקירהבקשת רשות ערעור שני (גלגול שלישי) על פסק דין של בית המשפט המחוזי שדחה ערעור על גזר דין

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בקשת רשות ערעור שני נדחתה משום שלא הועלתה בה שאלה משפטית עקרונית החורגת מהעניין הפרטני. טענות לחומרת עונש אינן מקימות עילה בגלגול שלישי אלא במקרים של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה. העונש של שמונה חודשי מאסר בפועל בגין חבלה חמורה והדחה נמצא בתוך מתחם הענישה המקובל.

העובדות

המבקש הורשע בבית משפט השלום בעבירות של חבלה חמורה והדחה בחקירה בדרך של איום, לאחר שהיכה מתלונן במכת אגרוף במהלך אירוע שבו הותקף המתלונן יחד עם אחר. בית המשפט גזר עליו שמונה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי של 2,000 ש"ח למתלונן. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על גזר הדין, ושירות המבחן המליץ על הליך טיפולי ועבודות שירות.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתיר ערעור שני על חומרת עונש בעבירות אלימות בנסיבות שאין בהן שאלה משפטית עקרונית?
  2. 2.האם העונש שהוטל על המבקש סוטה באופן ניכר ממדיניות הענישה המקובלת?

הלכות

  1. 1

    הרשות לערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מהעניין הפרטני של הצדדים.

    ״הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    טענות לחומרת העונש כשלעצמן אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה.

    ״טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • ערעור שני
  • גלגול שלישי
  • חניון חיפה
  • חומרת העונש
  • סטייה ניכרת ממדיניות הענישה
  • חבלה חמורה
  • הדחה בחקירה
  • עבודות שירות
  • רשות ערעור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

3907/06

בפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקש:

עמי עובדיה

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דין של

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בע"פ 71422/05 מיום 27.4.06 שניתן על ידי

כבוד סגנית הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר ו-י' שיצר

בשם המבקש: עו"ד ירון

פורר

בשם המשיבה: עו"ד בת-עמי

ברוט

החלטה

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום ברחובות כתב אישום (ת.פ 2638/02) המייחס לו עבירה של תקיפה חבלנית, אליה חברו שניים, לפי סעיפים 380 ו-382(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין וכן עבירה של הדחה בחקירה בדרך של איום, לפי סעיף 245 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 15.11.01 הגיע אייל גורדני (להלן: המתלונן) לבית נקאש יהודה (להלן: יהודה), אשר הואשם ביחד עם המבקש, כדי להתקין דלת רב-בריח בביתו של יהודה. בשל חוסר שביעות רצון של יהודה מעבודתו של המתלונן ביקשו יהודה לעזוב את ביתו. בעוד המתלונן אוסף חפציו, תקפוהו המבקש ויהודה ביחד, היכוהו ובעטו בו בבטנו. לאחר שהניחו השניים למתלונן, אמר זה האחרון, כי הוא ניגש למשטרה. בנסיבות אלה, היכה המבקש את המתלונן בפניו, במכת אגרוף.

ביום 29.6.05 הרשיע בית-משפט השלום ברחובות (כבוד השופט י' לוי) את המבקש בשתיים מהעבירות שיוחסו לו: עבירה של חבלה חמורה וכן עבירה של הדחה בחקירה. בית-משפט השלום החליט לזכות, מחמת הספק את המבקש ואת יהודה מהעבירה של תקיפה חבלנית, אליה חברו השניים. בית-משפט השלום גזר על המבקש עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל; שישה חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור על אחת מהעבירות בהן הורשע, או כל עבירת אלימות מסוג כלשהו, לרבות ניסיון או סיוע לעבור על כל עבירה מהעבירות שהוזכרו לעיל וכן פיצויי בסך 2,000 ש"ח למתלונן.

על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר ו-י' שיצר) החליט לדחות את הערעור בקובעו, כי בית-המשפט קמא ערך את האיזונים הראויים והנכונים והגיע לתוצאה עונשית מתונה, שאיננה מצדיקה את התערבותו של בית-המשפט המחוזי. בית-המשפט המחוזי ציין בפסק-דינו, כי התחשב ברמת האלימות הפיזית שהפעיל המבקש, אותה הגדיר כאלימות קשה ביותר וכן בכך שלמבקש יש הרשעות קודמות וניתן להבחין, כי דפוס ההתנהגות האלימה אצל המבקש נוטה לחזור על עצמו מעת לעת. בית-המשפט המחוזי ציין, כי לנגד עיניו עמד תסקיר מבחן שנעשה על-ידי שירות המבחן, אך אין בידי תסקיר זה לשנות את חומרת העונש שהוטל על המבקש.

ואכן יצוין, כי בעניינו של המבקש הוגשו שני תסקירים על-ידי שירות המבחן ומהם עולה שהמבקש מאופיין כאדם הפועל בפזיזות, חוסר סבלנות, חוסר יכולת להתמיד ותגובותיו נוטות להיות אימפולסיביות. יחד עם זאת, המליץ שירות המבחן להפנות את המבקש להליך טיפולי ולהעמידו במבחן במסגרת שירות המבחן למשך שנה. שירות המבחן אף המליץ להפחית את תקופת מאסרו של המבקש וריצויו בדרך של עבודות שירות.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי הינו שגוי ומגלה בחובו סטייה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת והראויה בנסיבות המקרה הנוכחי. בא-כוח המבקש מעלה בקשה בהסתמכו על המלצת שירות המבחן, כי תצומצם תקופת המאסר של המבקש וכן כי ירצה את עונשו במסגרת עבודות שירות. לטענת בא-כוח המבקש אין להפריז בחומרת המעשה, שכן "עסקינן במכת אגרוף בלבד" והנה לראיה, המתלונן שוחרר מבית-החולים, ביום בו הגיע אליו, ללא צורך באשפוז.

מנגד, טוענת בא-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ). לטענת באת-כוח המשיבה, הלכה היא, שטענות נגד חומרת העונש אינן מקימות עילה לקיום דיון בגלגול שלישי, אלא במקרים נדירים ביותר. לגופו של עניין, פסק הדין בבית-המשפט המחוזי ניתן לאחר שהתמונה המלאה הייתה פרושה בפניו, לרבות תסקירי שירות המבחן שנערכו בעניינו של המבקש.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת חניון חיפה .

זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל , (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה , (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. המבקש עבר עבירה חמורה בכך שהיכה אדם שהגיע לביתו של קרוב משפחתו במגמה להעניק לו שירות וכתגמול היכה אותו המבקש באכזריות. אין לפטור את העבירה שבה נאשם המבקש במילים "ועסקינן במכת אגרוף בלבד", שכן מכת אגרוף יכולה להיות קטלנית. לאור נסיבותיו של המקרה, על המבקש לשבת מאחורי סורג ובריח ואין כל מקום להקל בעונשו. השעה צריכה, כי בתי-המשפט ישימו לנגד עיניהם את המלחמה בנגע החברתי ההרסני של האלימות.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

החלטתי מיום 10.5.06, בעניין עיכוב ביצוע גזר-הדין, מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 26.10.06 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.

ניתנה היום, ד' בתשרי תשס"ז

(26.9.06).

ש

ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (3 תיקים)

הלכות

  1. 1הרשות לערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מהעניין הפרטני של הצדדים.
  2. 2טענות לחומרת העונש כשלעצמן אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה.