רע"פ 3907/06 עמי עובדיה נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום ברחובות כתב אישום (ת.פ 2638/02) המייחס לו עבירה של תקיפה חבלנית, אליה חברו שניים, לפי סעיפים 380 ו-382(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין וכן עבירה של הדחה בחקירה בדרך של איום, לפי סעיף 245 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 15.11.01 הגיע אייל גורדני (להלן: המתלונן) לבית נקאש יהודה (להלן: יהודה), אשר הואשם ביחד עם המבקש, כדי להתקין דלת רב-בריח בביתו של יהודה. בשל חוסר שביעות רצון של יהודה מעבודתו של המתלונן ביקשו יהודה לעזוב את ביתו. בעוד המתלונן אוסף חפציו, תקפוהו המבקש ויהודה ביחד, היכוהו ובעטו בו בבטנו. לאחר שהניחו השניים למתלונן, אמר זה האחרון, כי הוא ניגש למשטרה. בנסיבות אלה, היכה המבקש את המתלונן בפניו, במכת אגרוף.

ביום 29.6.05 הרשיע בית-משפט השלום ברחובות (כבוד השופט י' לוי) את המבקש בשתיים מהעבירות שיוחסו לו: עבירה של חבלה חמורה וכן עבירה של הדחה בחקירה. בית-משפט השלום החליט לזכות, מחמת הספק את המבקש ואת יהודה מהעבירה של תקיפה חבלנית, אליה חברו השניים. בית-משפט השלום גזר על המבקש עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל; שישה חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור על אחת מהעבירות בהן הורשע, או כל עבירת אלימות מסוג כלשהו, לרבות ניסיון או סיוע לעבור על כל עבירה מהעבירות שהוזכרו לעיל וכן פיצויי בסך 2,000 ש"ח למתלונן.

על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר ו-י' שיצר) החליט לדחות את הערעור בקובעו, כי בית-המשפט קמא ערך את האיזונים הראויים והנכונים והגיע לתוצאה עונשית מתונה, שאיננה מצדיקה את התערבותו של בית-המשפט המחוזי. בית-המשפט המחוזי ציין בפסק-דינו, כי התחשב ברמת האלימות הפיזית שהפעיל המבקש, אותה הגדיר כאלימות קשה ביותר וכן בכך שלמבקש יש הרשעות קודמות וניתן להבחין, כי דפוס ההתנהגות האלימה אצל המבקש נוטה לחזור על עצמו מעת לעת. בית-המשפט המחוזי ציין, כי לנגד עיניו עמד תסקיר מבחן שנעשה על-ידי שירות המבחן, אך אין בידי תסקיר זה לשנות את חומרת העונש שהוטל על המבקש.

ואכן יצוין, כי בעניינו של המבקש הוגשו שני תסקירים על-ידי שירות המבחן ומהם עולה שהמבקש מאופיין כאדם הפועל בפזיזות, חוסר סבלנות, חוסר יכולת להתמיד ותגובותיו נוטות להיות אימפולסיביות. יחד עם זאת, המליץ שירות המבחן להפנות את המבקש להליך טיפולי ולהעמידו במבחן במסגרת שירות המבחן למשך שנה. שירות המבחן אף המליץ להפחית את תקופת מאסרו של המבקש וריצויו בדרך של עבודות שירות.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי הינו שגוי ומגלה בחובו סטייה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת והראויה בנסיבות המקרה הנוכחי. בא-כוח המבקש מעלה בקשה בהסתמכו על המלצת שירות המבחן, כי תצומצם תקופת המאסר של המבקש וכן כי ירצה את עונשו במסגרת עבודות שירות. לטענת בא-כוח המבקש אין להפריז בחומרת המעשה, שכן "עסקינן במכת אגרוף בלבד" והנה לראיה, המתלונן שוחרר מבית-החולים, ביום בו הגיע אליו, ללא צורך באשפוז.

מנגד, טוענת בא-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ). לטענת באת-כוח המשיבה, הלכה היא, שטענות נגד חומרת העונש אינן מקימות עילה לקיום דיון בגלגול שלישי, אלא במקרים נדירים ביותר. לגופו של עניין, פסק הדין בבית-המשפט המחוזי ניתן לאחר שהתמונה המלאה הייתה פרושה בפניו, לרבות תסקירי שירות המבחן שנערכו בעניינו של המבקש.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת חניון חיפה .

זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל , (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה , (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. המבקש עבר עבירה חמורה בכך שהיכה אדם שהגיע לביתו של קרוב משפחתו במגמה להעניק לו שירות וכתגמול היכה אותו המבקש באכזריות. אין לפטור את העבירה שבה נאשם המבקש במילים "ועסקינן במכת אגרוף בלבד", שכן מכת אגרוף יכולה להיות קטלנית. לאור נסיבותיו של המקרה, על המבקש לשבת מאחורי סורג ובריח ואין כל מקום להקל בעונשו. השעה צריכה, כי בתי-המשפט ישימו לנגד עיניהם את המלחמה בנגע החברתי ההרסני של האלימות.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

החלטתי מיום 10.5.06, בעניין עיכוב ביצוע גזר-הדין, מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 26.10.06 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.