רע"פ 3909/19 פיה בר זיו נ. עיריית נתניה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט העמית א' יעקב ) בעפ"א 1699-02-19 מיום 16.4.2019, בגדרו נדחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה (כב' השופט א' ברנד ) בח"נ 42207-08-17.

רקע והליכים קודמים

1.

ביום 13.12.2016 נרשם לחובת המבקשת דו"ח בגין ביצוע עבירה של חניה במקום אסור לפי סעיף 5(א) לחוק עזר לנתניה (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"ה-1965 (להלן: החוק ).

2.

המבקשת הגישה בקשה להישפט בגין הדו"ח. בבקשתה, טענה המבקשת כי העמידה את רכבה במקום המיועד לאיסוף תלמידים וכי היא חיכתה לבתה שתצא מבית הספר. פסק הדין שניתן בעניינה של המבקשת בבית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה (להלן: פסק הדין הראשון או הדיון הראשון ) בוטל בבית המשפט המחוזי והוחזר מטה לדיון מחדש לפני מותב אחר, בהסכמת הצדדים, לאחר שהמבקשת טענה בערעורה כי טיעוניה כלל לא נשמעו וכי בניגוד לאמור בפרוטוקול הדיון ובהכרעת הדין, היא לא הודתה בביצוע העבירה, ומשכך לא היה כל מקום להרשיעה על בסיס זה.

בהמשך לכך, לאחר ניהול הליך הוכחות כסדרו, הרשיע בית המשפט לעניינים מקומיים את המבקשת במיוחס לה (להלן: הדיון השני ). בדיון זה, טענה המבקשת כי בעת שנסעה לאסוף את בתה מבית הספר היא הבחינה במשאית מתקרבת לכיוונה, ונאלצה, בלית ברירה ולשבריר שניה, להסיט את רכבה בצמוד למדרכה עד שתחלוף המשאית. אותה עת, בעודה יושבת בתוך הרכב, נרשם לה הדו"ח (להלן: גרסת המשאית ).

בפתח הכרעת דינו, עמד בית המשפט לעניינים מקומיים על כך שהמבקשת הודתה בחקירתה במספר עובדות שדי בהן כדי לבסס את הוכחת יסודות העבירה המיוחסת לה. עוד דחה בית המשפט את טענת המבקשת להגנת הכורח, תוך שדחה את גרסת המשאית כלא אמינה נוכח סתירות שהתגלו בה ונוכח ראיות אחרות שהונחו לפניו, בין היתר, על ידי המבקשת עצמה.

3.

ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט עמד על סתירות נוספות בעדות המתלוננת ביחס לגרסת המשאית שמסרה, וקבע כי גרסה זו נולדה לצורך הדיון השני. זאת, בהתבסס על מוצג ת/2 ממנו עולה כי הדו"ח ניתן למבקשת לאחר קריאות של מוקד העירייה, דבר המעיד על חלוף הזמן מרגע שנתקבלה הקריאה במוקד ועד שהגיע הפקח, וכן בהתבסס על כך שגרסת המשאית לא הוזכרה לא בדיון הראשון ולא במכתב ששלחה המבקשת לעירייה לביטול הדו"ח (מוצג נ/1). בנוסף, דחה בית המשפט את טענת המבקשת כי יש לזכותה עקב ההליך הפלילי הכפול שעברה בנימוק לפיו עצם עינוי הדין כשלעצמו אמנם עשוי להביא להקלה בעונש, אך לא לזיכוי מוחלט.

המבקשת ממאנת להשלים עם פסק הדין, ומכאן הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

4.

בבקשה שלפניי טוענת המבקשת בפתח הדברים כי עניינה מעלה שאלה עקרונית, והיא – עד כמה יכולה רשות ציבורית להמעיט בערך האזרח ולאחר מכן לדרוש את עונשו בבית המשפט. עוד טענה המבקשת כי בגרסת המשאית שמסרה אין סתירות, וכי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי המבקשת העלתה את גרסת המשאית לראשונה בדיון השני תוך שהסתמך על פסק הדין הראשון שבוטל.

דיון והכרעה

5.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים בלבד שבהם עולה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או כללית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לב(3) 123 (1982)), או במקרים שבהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין ( רע"פ 6487/12

דביר נ' מדינת ישראל (15.7.2013)). לא מצאתי כי הבקשה שלפניי עומדת באמות מידה אלו, משום שהיא אינה מעלה סוגיות כגון דא וכל הטענות המנויות בגדרה נוגעות לנסיבותיה הפרטניות של המבקשת, ובפרט לקביעות עובדתיות שנקבעו בעניינה.

6.

בענייננו, עיקר טענותיה של המבקשת הן טענות הנוגעות לממצאי עובדה ומהימנות אשר נקבעו על ידי הערכאות מטה. כך, טענותיה של המבקשת לפיה גרסת המשאית שמסרה אמינה, יוצאות נגד קביעות עובדתיות של בית המשפט לעניינים מקומיים לפיהן נמצאו סתירות בגרסתה בהתבסס על מכלול הראיות שהונחו לפניו. אף בית המשפט המחוזי קבע כי גרסת המשאית נולדה אך לצורך הדיון השני. כלל ידוע הוא כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, והיא תיעשה רק במקרים חריגים ומצומצמים, לא כל שכן עת עסקינן ב"גלגול שלישי" (רע"פ 7789/18 דהאן נ' מדינת ישראל (6.12.2018)).

7.

הבקשה נדחית אפוא.