רע"פ 3937/02 ליפא גצל נ. מדינת ישראל

1.בשנים 1996-1992 שימש המבקש, מר ליפא גצל, בתפקיד הממונה על אזורי פיתוח במשרד התעשייה והמסחר. במסגרת תפקידו, הוא היה אחראי על מתן חוות דעת והמלצות למנהל מרכז השקעות במשרד התעשייה והמסחר בנוגע לבקשות של יזמים לקבלת כתבי אישור במטרה להקים מבנים תעשייתיים וכן בקשות לתוספת השקעה. המבקש הורשע בבית משפט השלום בביצוע חמש עבירות של לקיחת שוחד, עבירה לפי סעיף 290(א) לחוק העונשין, התשל"ז1997-. ערעורו של המבקש נדחה בבית המשפט המחוזי.

בעיקרו של דבר טוען המבקש לפני, כי טעו בתי המשפט דלמטה כאשר האמינו לעדי התביעה וכי סכום הכסף הנמוך שניתן לו מעלה ספק סביר לעצם ביצוע עבירות של לקיחת שוחד על-ידו. הגרסה שהעלה היתה, כי הכספים שניתנו לו ניתנו ככספי הלוואה, ולא היה בהם כדי להשפיע על חוות הדעת שנתן למרכז ההשקעות בעניינם של נותני הכספים.

המדינה סבורה שאין ממש בטענותיו העובדתיות של המבקש.

2.לאחר שעיינתי בבקשת המבקש ובתגובת המדינה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

המבקש מעלה טענות רבות כנגד פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, אלא שהמשותף להם הוא - שכולן טענות עובדתיות שנתבררו בשני בתי המשפט דלמטה. בתי המשפט דלמטה בחנו היטב את הראיות שהובילו להרשעתו של המבקש. בפסקי הדין המנומקים היטב נקבע כי הוכח כי ניתנו למבקש, על-ידי יזמים שונים, סכומי כסף לא מבוטלים; לא הוכחה השבתם של הכספים; אף לא נקבע מועד להשבת הכספים; הכספים ניתנו למבקש בעת שזה טיפל בעניינם של היזמים. כל אלה הביאו להרשעתו של המבקש. באלה לא מצאתי עילה להתערב. הבקשה אינה מפרטת אם מכוונת היא גם כנגד חומרת העונש; מכל מקום, אין ספק, כי העונש שהוטל על המבקש אינו חמור במידה המצדיקה התערבות של ערכאת ערעור שניה.

הבקשה נדחית.

המבקש יתייצב במזכירות הפלילית של בית משפט השלום בירושלים, ביום 25.6.2002, בשעה 12:00.