רע"פ 3938/08 מאיר אלמקייס נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום ברמלה כתב אישום (ת.פ. 1194/04), המייחס לו עבירות של החזקת נכס הנחשד כגנוב לפי סעיף 413 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) והכשלת שוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

בית-משפט השלום ברמלה (כבוד השופטת ל' פרנקל ) הרשיע, ביום 1.5.05, את המבקש, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. הטיעונים לעונש וגזירת הדין נדחו לשמיעת הטיעונים לעונש במאוחד עם תיקים אחרים התלויים ועומדים כנגד המבקש.

בית-משפט השלום הרשיע, ביום 11.7.05, את המבקש בעבירה של איומים כלפי אשתו לפי סעיף 192 לחוק העונשין (ת.פ. 3333/04).

שני התיקים של בית-משפט השלום אוחדו. במעמד הדיון צורף תיק נוסף, תיק תעבורה (פ.ל. 334/05), שהתנהל כנגד המבקש, הוגש כתב אישום מתוקן והמבקש הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות של נהיגה ושימוש ברכב ללא רישיונות כדין.

לבקשת בא-כוח המבקש ובהסכמת המשיבה, הורה בית-משפט השלום על קבלת תסקיר שירות מבחן תוך התייחסות לכל שלושת התיקים בהם הורשע המבקש.

תסקיר שירות המבחן, אשר התקבל ביום 27.9.05, המליץ על הימנעות מהפעלת התנאי ומגזירת עונש מאסר בפועל ותחתיו עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות.

בית-משפט השלום הטיל, ביום 11.10.05, על המבקש את העונשים הבאים: הפעלת שבעת חודשי המאסר המותנה שנגזר על המבקש בעבר בגין עבירות תעבורה דומות; בגין עבירות התעבורה בהן הורשע המבקש נגזרו עליו תשעת חודשי מאסר בפועל, שירוצו בחופף לעונש המאסר המותנה שהופעל; המבקש נפסל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך שנתיים מיום שחרורו ממאסר, וכן נגזר עליו עונש מאסר על תנאי של שישה חודשים למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור את אותן עבירות תעבורה. בגין יתר האישומים בהם הורשע, הטיל בית-משפט השלום על המבקש עונש מאסר על תנאי של שישה חודשים והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים לא יבצע עבירות החזקת רכוש גנוב והכשלת שוטר במילוי תפקידו וכן שישה חודשי מאסר על תנאי נוספים למשך שלוש שנים אותם לא ירצה אלא אם יעבור עבירת איומים.

על גזר הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

(ע"פ 71897/05).

בקשת בא-כוח המבקש, נערכו שני תסקירי שירות מבחן נוספים בעניינו של המבקש, אשר חזרו על המלצת שירות המבחן כפי שניתנה בתסקיר שהוגש לבית-משפט השלום.

בית המשפט המחוזי (סגנית-הנשיא ד' ברלינר , סגן-הנשיא ז' המר והשופטת ת' שפירא ) דחה, ביום 9.4.08, את הערעור בקובעו, כי מתסקיר שירות המבחן האחרון עולה, כי המבקש ביטל מפגש עם גורמי טיפול וכי באופן כללי הוא מתקשה לשתף פעולה עם אותם גורמים. שירות המבחן העריך, כי קווי אישיותו עשויים לסכן את מאמצי השיקום. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי, כי יש לדחות את הערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית המשפט המחוזי.

לטענת בא-כוח המבקש, היה על בית המשפט להתחשב בנסיבותיו האישיות החריגות של המבקש, לעובדה, כי בעבר היה מכור לסמים ועקב כך אף ביצע בעברו עבירות. לאחרונה עלה על דרך הישר ושירות המבחן התרשם, כי יש לעודד אותו בדרכו החדשה וכי שליחתו למאסר בפועל עשויה לדרדר אותו. לפני כארבע שנים החל המבקש הליך גמילה מסמים שכלל אשפוז ב"אישפוזית" ביפו ולאחריו טיפול ממצה במשך שנה ביחידה לנפגעי סמים ברמלה. שירות המבחן התרשם מכנות השינוי שהמבקש נוקט בדרך חייו. כמו-כן, מוסיף וטוען בא-כוח המבקש, כי ביום 4.8.06 בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, נהרג אחיינו של המבקש, בנה של אחותו. מוות טראגי זה היווה מהלומה כואבת ואכזרית במיוחד עבור המבקש, אשר למעשה גידל את אחיינו והיה דמות אב בשבילו, שכן אחותו גידלה את אחיינו כאם חד-הורית. עקב נפילתו של אחיינו, הדרדר בצורה קשה מצבו הנפשי, הבריאותי והפיזי של המבקש והוא סובל מאז מדכאון קליני, חרדות, מרבה לבכות, מתקשה בשינה, סובל מחוסר תיאבון ואי שקט. המבקש טופל עקב המצב במרכז הקהילתי לבריאות הנפש ברמלה. מטעמים אלה, טוען בא-כוח המבקש, כי היה על בית המשפט המחוזי לקבל את המלצת שירות המבחן.

מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, הבקשה אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית. עוד טוענת היא, כי העונש שנגזר על המבקש אינו עונש חריג וודאי לא באופן המצדיק התערבותה של ערכאה שלישית.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי", בהתאם להלכת

חניון חיפה .

אף את טענות בא-כוח המבקש בנוגע לחומרת העונש, יש לדחות. שכן, הלכה היא, כי אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1174/97 עזרא

רפאלי

נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)). במקרה שלפנינו, העונש שהוטל על המבקש, בנסיבות העניין, אינו חמור ואינו מצדיק התערבותה של ערכאה שלישית.

אשר לנסיבותיו האישיות והמצערות של המבקש, הערכאות הקודמות הביאו בחשבון בעת גזירת העונש את נסיבותיו האישיות ואיזנו אותן אל מול חומרת מעשיו ומול העובדה, כי המבקש חוזר שוב ושוב וממשיך לבצע עבירות. יתרה מכך, למבקש עבר פלילי עשיר, הכולל, בין היתר, עבירות אלימות, סמים ורכוש והגם שמעולם לא החזיק ברישיון נהיגה כדין, הוא נתפס פעם אחר פעם נוהג ברכב.

אשר לטענת המבקש, לפיה היה על בית המשפט המחוזי לקבל את המלצת שירות המבחן – דין הטענה להידחות. כידוע, המלצת שירות המבחן הינה המלצה בלבד והיא איננה מחייבת את בית המשפט. בית המשפט המחוזי הורה על קבלת תסקירים משלימים משירות המבחן, על-מנת לקבל תמונה מלאה ועדכנית אודות המבקש. לאחר קבלת תסקירי המבחן, קבע בית המשפט, כי המלצת שירות המבחן מקלה יתר על המידה והחליט שלא לאמצה בנסיבות המקרה. בענייננו נראה, כי לא נפל כל פגם באופן הפעלת שיקול-דעתו של בית המשפט המחוזי שלא לקבל את המלצת שירות המבחן בעניינו של המבקש.

מטעמים אלה כולם, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 4.5.08 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת בזה.

על המבקש להתייצב ביום 23.11.08 לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.