רע"פ 3943/11אסלם ברהום נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר א' כהן) בעפ"ת 44180-03-11 מיום 8.5.11, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (השופט ד"ר טננבוים) בפ"ל 9872-07-10 מיום 6.2.11. הבקשה עניינה פסילת רשיון הנהיגה של המבקש.

רקע והליכים

ב.

המבקש הורשע בעבר בבית המשפט המחוזי בירושלים (ביום 4.7.07) במספר עבירות של פגיעה בגוף בתאונת דרכים, הפקרת הנפגע והימלטות (ת"פ (ירושלים) 1048/05; להלן ההליך הראשון ). הושתו עליו (ביום 27.12.07), בין היתר, עונש מאסר בפועל בן 22 חודשים ופסילה מקבלת רשיון נהיגה או החזקתו למשך 8 שנים. במסגרת ערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה (ע"פ 735/08) עוכב ביצוע עונש המאסר שהושת עליו. ביום 20.5.08 נדחה ערעור המבקש על הרשעתו, אך ערעורו על חומרת העונש התקבל באופן שעונש המאסר שהושת עליו קוצר והועמד על 12 חודשים, אך צוין כי יתר רכיבי גזר הדין, וביניהם עונש הפסילה, יעמדו בעינם .

ג.

כעולה מכתב האישום נשוא תיק זה (להלן ההליך הנוכחי ), ביום 26.7.10 נעצר המבקש על-ידי ניידת משטרה סמויה, כשהוא נוהג במונית ובה נוסע נוסף; זאת בעוד עונש הפסילה שהושת עליו בהליך הראשון עודנו בתוקף. כשנתבקש להציג תעודות מזהות הגיש המבקש את רשיון הנהיגה ותעודת הזהות השייכים לאחיו. כן הציג המבקש את דרכונו של אחיו, בו הופיעה תמונתו שלו. יצוין, כי במועד זה התברר שהמבקש לא התייצב לריצוי עונש המאסר שהושת עליו בהליך הראשון.

ד.

במסגרת התיק הנוכחי הורשע המבקש בבית המשפט לתעבורה בירושלים, לאחר ניהול הוכחות, בנהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 62 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961; נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל-1970; מסירת שם כוזב, לפי סעיף 62(4) לפקודת התעבורה. כן הורשע המבקש, על פי הודאתו, בנהיגה במונית אף שאינו מורשה, עבירה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה. המבקש זוכה מעבירת שימוש במסמך מזויף, מאחר שלא עשה שימוש בדרכון שהוצג לשוטרים. טענת המבקש, לפיה סבר שרשיונו בתוקף כיון שהוזמן לחדשו על-ידי משרד הרישוי - נדחתה, בנימוק שמגזר הדין בהליך הקודם עולה בבירור, שרשיונו נפסל ל-8 שנים, קרי, עד לשנת 2015. כן נדחתה טענת המבקש, לפיה בטעות מסר לשוטרים את מסמכיו של אחיו, שכן הסברו זה ניתן אך לאחר שהבין שנכשל בנסיונו להטעותם. בבואו לגזור את דינו, עמד בית המשפט על מכלול התנהלותו הפסולה של המבקש, שנמנע מקבלת אחריות על מעשיו. כן נשקל לחומרה עברו התעבורתי המכביד של המבקש, הכולל 32 עבירות קודמות - חלקן בעלות גוון בטיחותי. מנגד נקבע, כי לא ימוצה הדין עם המבקש נוכח עדויות האופי לזכותו. לפיכך, הושתו על המבקש מאסר בפועל בן 18 חודשים, שיצטבר לתקופת המעצר שהושתה עליו בהליך הקודם; פסילה מקבלת רשיון נהיגה או החזקתו למשך 5 שנים (בחופף לכל פסילה אחרת); מאסר מותנה בן 7 חודשים, והתנאי הוא שלא ינהג בזמן פסילה במשך 3 שנים.

ה.

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים נדחה ביום 8.5.11. נקבע, כי העובדה שהמבקש הציג לשוטרים את רשיונו של אחיו (וכאמור, נדחתה גרסתו כי מדובר היה בטעות), מעידה שידע שרשיונו עודנו פסול. הודגש, כי המבקש יוצג בהליכים הקודמים בעניינו, ועל כן יש להניח שידע מהי תקופת הפסילה שהושתה עליו. טענת המבקש, כי הענישה בעניינו חריגה בחומרתה נדחתה אף היא. בית המשפט עמד על הסכנה הנלוית לעבירות בהן הורשע המערער, ועל החומרה המיוחסת על-ידי בית משפט זה לעבירות אלה.

הבקשה

ו.

בבקשה חוזר המבקש על טענתו, כי אין מקום להרשיעו בנהיגה בפסילה ובנהיגה ללא פוליסת ביטוח, נוכח טענותיו שזומן על-ידי משרד הרישוי לחדש את רשיונו, אף שלטענתו מסר להם שבעבר נפסל רשיונו; בכך, נטען, הכשילה הרשות את המבקש, וראוי הוא גם להגנה מן הצדק. כן נטען, כי ככל שיתקבלו טענותיו יש להפחית באופן משמעותי מעונשו.

דיון והכרעה

ז.

אין בידי להיעתר לבקשה. הלכה היא שרשות ערעור בגלגול שלישי תינתן אך באותם מקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (רע"פ 7629/10 אלבחירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 3693/10 מהנא נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)). אין עניינו של המבקש בא בגדר אותם מקרים. בסופו של יום, משיג המבקש על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לתעבורה, לפיהן נהג בידעו, כי טרם תם עונש הפסילה שהושת עליו, וכי מסר את תעודות אחיו בכוונה להטעות את השוטרים ולא מתוך טעות. אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים מעין אלה, לא כל שכן ליתן בעניינה רשות ערעור בגלגול נוסף (רע"פ 8928/10 אדרי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); רע"פ 1201/07 באוקט נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

ח.

אף לגופם של דברים, מקובלות עלי קביעות בתי המשפט הקודמים, לפיהן התנהגות המבקש ביום בו נעצר ובכלל מעידה, כי ידע שרשיונו עודנו פסול. הצגתן של שתי תעודות שאינן שלו והצגת דרכונו של אחיו, אך עם תמונתו שלו - מעידות על כך שהמבקש ניסה להסתיר את זהותו. אין זו התנהגותו של אדם הסבור שנהג כשורה. מעבר לכך, התנהלותו הכללית של המבקש מלמדת כי החוק אינו נר לרגליו - המבקש לא התייצב לריצוי מאסרו (אף כי גם בעניין זה טען שמדובר בטעות של הרשות), ונהג במונית אף שאין ברשותו רישיון מתאים לכך. כלומר, גם בעבר לא עמד המבקש בענישה שהושתה עליו (זאת אף לאחר שבית משפט זה הלך כברת דרך לקראתו) ולא ראה לנכון לציית למגבלות החוק. ובשורה התחתונה - אין להעלות על הדעת כי המבקש לא ידע בנהגו ביום 28.7.10, כי הוא פסול לשמונה שנים משנת 2005, ועל כן אין להלום את טענותיו כל עיקר, תהא אשר תהא האפיזודה במשרד הרישוי.

ט.

לא מצאתי גם שעונשו של המבקש חריג בחומרתו, בפרט נוכח חומרת עבירותיו ועברו התעבורתי המכביד. התנהלות המבקש כפי שהוצגה מעלה, אינה מלמדת אך על הקלת ראש בנוגע לקיום הוראות הדין ובתי המשפט, אלא גם על הקלת ראש בבטיחותו האישית ובבטיחותו של הזולת. ויודגש, מעבר לסכנה שיצר המבקש לכלל הציבור העושה שימוש בכביש, סיכן המבקש את נוסעי המונית בה נהג ללא רשיון. התנהגות זו ראוי שתיענה בענישה מרתיעה. יפים דבריה של השופטת פרוקצ'יה במקרה שנסיבותיו דומות לענייננו:

" העבירות אותן עבר המבקש בהליך זה הן חמורות, כל אחת כשלעצמה, ובודאי בהצטברותן. המבקש נהג ברכב בעת שנפסל לנהיגה, וממילא נהג בלא רשיון ובלא ביטוח. חומרתן של עבירות אלה אינה צריכה הדגשה, בין היתר, לאור העובדה כי בוצעו תוך התעלמות וביזוי פסק דין קודם של בית משפט אשר הטיל על המבקש עונש של פסילת רשיון. הדבר מלמד כי אין על המבקש מורא החוק. ואם לא די בכך, המבקש הגדיל לעשות כאשר זייף רשיון והציגו לשוטרים ובכך ביקש להונות את רשויות אכיפת החוק על ידי הצגת מצג כוזב בפניהם. למותר לומר כי בכך העלה פי כמה את רף החומרה שבמעשיו" ( רע"פ 410/04 מזרחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

עוד ראו רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן (לא פורסם). בית המשפט המחוזי ציין בענייננו את הנאמר ברע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל (לא פורסם):

"עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת".

ראו גם

רע"פ 222/11 הראל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) שם נאמר:

"על בית משפט זה לשלוח מסר צלול וברור לפיו בעבירות מסוג זה, במיוחד כאשר למבקש עבר תעבורתי מכביד, ינקוט בית המשפט במדיניות ענישה מחמירה המשקפת את הסכנה הטמונה בהן לציבור הרחב".

הדברים מדברים בעדם, ויפים אף לענייננו, לא כל שכן שבעקבות הפסילה באו גם מסירת שם כוזב ונהיגה במונית ללא הרשאה.

יא.

סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה.