רע"פ 3945/00 מוטי סילאם נ. מדינת ישראל

המבקש נהג ברכב פרטי והיה מעורב בתאונה בה התנגש אופנוע ברכבו וכתוצאה מכך נהרג רוכב הקטנוע. בית המשפט לתעבורה הרשיעו בעבירה של גרם מוות ברשלנות, וכן בעבירה של אי מתן זכות קדימה בצומת. הוא נדון לשישה חודשי מאסר בעבודת שירות, שנים עשר חודשי מאסר על תנאי, פסילה לנהוג ברכב למשך שבע שנים וקנס בסך 3,500 ש"ח. ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט נדחה, ועל כך הוגשה בקשה זו לרשות ערעור, המתמקדת בטענות נגד הרשעתו של המבקש.

ביום המקרה בקש המבקש לסטות מכביש בו נסע עם רכבו לכיוון חיפה לשמאל, לכיוון עתלית. כשמכוניתו חצתה את נתיב הדרך המיועד לרכב הבא ממול, התנגש בה האופנוע. טענת המבקש היא, שהדרך מכיוון בוא האופנוע היתה מוסתרת על ידי תמרור, וקשה היה להבחין בעובדה זו. בטיעון זה הסתמך גם על דברים שאמר בוחן תנועה אשר העיד בבית המשפט.

אין לקבל טענה זו. כשסטה המבקש עם רכבו לשמאל, לנתיב הנסיעה של רכב אשר בא ממול, היה עליו לוודא שאין הוא חוסם את דרכו של רכב הבא ממול. אם היתה הגבלה כלשהי בשדה הראיה לכיוון בוא הרכב, היה על המבקש להיות ער לכך ולבצע את הסטיה לשמאל כך שהוא יוכל להיווכח שאין הוא חוסם את הדרך כאמור. נוכח שדה הראיה למרחק 150 מטר, לא היתה מניעה שיוודא את הדבר. משלא עשה כן וגרם לתאונה, גרם בהתרשלותו לקרותה. הנני סבור, על כן, על אף כל טענותיו המפורטות של סנגורו של המבקש, שהוכחה גם הוכחה נהיגתו ברשלנות של המבקש ונהיגת רוכב הקטנוע, גם אם היתה רשלנית, לא ניתקה את הקשר הסיבתי בין רשלנותו של המבקש לבין התוצאה הקטלנית. לפיכך, בדין הורשע המבקש. בלאו הכי, הבקשה אינה מעלה נושא משפטי בעל חשיבות אשר יצדיק מתן רשות ערעור לערכאת ערעור שניה.

הבקשה לרשות ערעור נדחית.