רע"פ 395/08 פליקס לניס נ. מדינת ישראל

1.בתאריך 1.5.04 איבד המבקש את השליטה על רכבו, סטה לנתיב הנגדי וגרם לתאונה בה נפצעו חמישה אנשים. בדיקת דגימה מדמו של המבקש העלתה כי הוא היה אותה עת בגילופין. בעקבות כך הוגש נגדו כתב-אישום בו יוחסו לו עבירות של נהיגה רשלנית ובעת שהיה שיכור, גרימת נזק וסטייה מנתיב הנסיעה. בהמשך, נגזרו לו קנס בסך 5,000 ש"ח, פסילת רישיון למשך 24 חודשים וחמישה חודשי פסילה על-תנאי.

2.בערעור שהגיש לבית-המשפט המחוזי טען המבקש, כי הרשעתו בעבירה של נהיגה בשכרות היתה שגויה, הואיל ולא הוכחה שרשרת העברת המוצגים הנוגעת לבדיקת הדם. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע, כי שכרותו של המבקש הוכחה כדבעי במספר ראיות: מסמך חתום בידי המבקש המצהיר על הסכמתו ליתן דגימת דם (ת/3); טופס המתייחס לנטילת דמו של המבקש (ת/4); עדותו של בוחן המשטרה שמילא את הטופס האמור ועדותו של הרופא אשר בדק את דגימת הדם.

3.בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ברם, לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, לא מצאתי כי הוכחה בפני עילה למתן הסעד האמור. השגות המבקש מופנות כנגד הממצא ביחס לריכוז האלכוהול בדמו, ולעניין זה נטען כי לא הוכחה, כמתחייב בפלילים, שרשרת הובלתה של דגימת הדם לבדיקה. השגות המבקש מופנות אפוא כנגד ממצא שבעובדה, וכידוע, בממצאים מסוג זה אין זה ממנהגה של ערכאת הערעור, ומקל וחומר ערכאת ערעור שנייה, להתערב. לא מצאתי כי הוכחה עילה לסטות מהלכה זו בעניינו של המבקש. שאלת אחריותו בפלילים לובנה בפני שתי ערכאות, ובכך די.

הבקשה נדחית.