רע"פ 3960/06 סלאח חטיב נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בכתב-אישום שהוגש לבית משפט השלום בירושלים נטען, כי בתאריך 24.5.04 פרץ המבקש לרכב וגנב מחשב יד. הוא כפר בעובדות שיוחסו לו, אולם לאחר שמיעתן של ראיות הצדדים, הוחלט להרשיעו בעבירות של פריצה לרכב וגניבה מתוכו. בעקבות כך נדון המבקש ל-4 חודשי מאסר וחודשיים מאסר על-תנאי. כמו כן, הופעל, בחופף, מאסר על-תנאי בן 4 חודשים שעמד נגד המבקש, ונקבע כי הוא ישא בעונשי המאסר בדרך של עבודות שירות.

המשיבה, שלא השלימה עם גזר הדין, הביאה את השגותיה בפני בית המשפט המחוזי, ואכן, ערעורה התקבל, והמבקש נדון ל-8 חודשי מאסר. ההוראה על הפעלתו של המאסר על תנאי בחופף, נותרה בעינה.

המבקש עותר ליתן לו רשות לערער. להשקפתו, נפלה שגגה חמורה בהליכים בפני בית המשפט המחוזי, כאשר המשיבה הביאה בפניו את דבר קיומם של תיקים נוספים שנפתחו נגדו. נטען, כי

המשיבה פעלה בניגוד להוראותיהם של סעיפים 187, 188 ו-163 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. על פי השקפת המבקש, שגגה זו מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, וככזו ראוי לה שתידון בפני ערכאה שלישית.

אין בידינו להיעתר לבקשה. בטיעונים לעונש בפני בית משפט השלום שהובאו מפיו של המבקש ובא-כוחו דאז, הצטיירה התמונה כי מאז ביצוען של העבירות הנוכחיות עליהן הוא נקרא לתת את הדין, חדל המבקש מביצוען של עבירות נוספות (ראו עמ' 17 לפרוטוקול הדיון). טיעון זה היווה את אחד משיקוליה של הערכאה הדיונית, שבגזר דינה קבעה: "מאז המקרה (שארע לפני כשנתיים) לא נפתחו נגד הנאשם תיקים נוספים " (ההדגשה הוספה). במצב זה, משהובא גזר הדין בפני בית המשפט המחוזי, היתה זו זכותה של המשיבה אם לא לומר חובתה, להביא לידיעת בית המשפט כי אחד השיקולים שעמדו בבסיס הענישה בה נקט בית משפט השלום, היה שגוי. למעלה מן הדרוש נוסיף, כי גם בחינת העונש לגופו אינה מגלה כי נפלה בו שגגה. אדרבא, המבקש ביצע את העבירות הנוכחיות שעה שהיה משוחרר בתנאים מגבילים ומעל לראשו ריחף מאסר על-תנאי. בנסיבות אלו העונש שהושת עליו הנו מתון ביותר, ומכאן החלטתנו לדחות את הבקשה.

המבקש יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים, ביום כ"ז בניסן התשס"ז (15.4.2007), עד לשעה 11:00.