רע"פ 3968/08 אילן אהרוני נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בראשון לציון הרשיע את המבקש, בעקבות הודאתו, בקבלת דבר במרמה ובניסיון לקבלת דבר במרמה – עבירות לפי סעיף 415 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נקבע, כי המבקש, שבעת הרלבנטית שימש כבוחן נהיגה במשרד התחבורה, ביקש להיות מקודם לדירוג בכיר יותר, ולצורך כך שידל אדם להנפיק לו תעודה כוזבת המעידה על כך שסיים קורס של בוחני רישוי נהיגה במכון הארצי לתחבורה. לאחר מספר חודשים פנה המבקש לאותו מכון וטען בכזב כי איבד את התעודה שניתנה לו, ולאחר שקיבל את המסמך לידיו הציגו בפני מעבידו במטרה לשפר את שכרו. בעקבות הרשעתו נדון המבקש לששה חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 1,500 ש"ח.

2.

בית-המשפט המחוזי מרכז דחה ערעור שהגיש המבקש כנגד הרשעתו, ובכלל זה את טענתו כי נכון היה לקבל את המלצת שירות המבחן להימנע מההרשעה.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ולהורות על ביטול הרשעתו. הוא סבור כי עניינו ראוי להידון בשלישית, נוכח שאלות כלליות שהוא מעורר, וביניהן אלו: כלום אין להחיל על הסדר טיעון את עקרונות דיני החוזים, ובעיקר את חובת תום הלב; האם אין בסירובו של בית המשפט לאפשר לסנגור למצות את ההדברות עם נציג התביעה משום התערבות של צד ג' בהסכם; מה השפעת חלוף הזמן על הרשעתו של נאשם; מה משקלה של ציפיות המבקש בעקבות הסכמתה של התביעה לשקול את עניין ההרשעה לאחר קבלתו של תסקיר המבחן. כן נטען, כי המבקש הנו אדם בגיל מתקדם, ללא עבר פלילי, שנכח באופן חלקי באותו קורס, ושבהרשעתו כרוכה פגיעה קשה ביכולתו להתפרנס.

4.

אין בידי להיעתר לבקשה. הסוגיות אותן מעלה המבקש נדונו בעבר לא אחת בפסיקתו של בית משפט זה, ועל כן בקשתו מכוונת לדרך בה יושמו אותן הלכות על עניינו הפרטני. שאלה זו נבחנה בידי שתי ערכאות קמא, ולא מצאתי כי קיימת עילה ללבנה בשלישית.

אף לגופה ראויה הבקשה להדחות. עיינתי בפרוטוקול הדיון מיום 10.5.06, ולא מצאתי בו זכר לטענתו של בא-כוח המבקש לפיה עתר קודם להרשעה לדחות את הדיון כדי לאפשר לו לשוב ולשוחח עם נציג המשיבה, ושבקשה זו סורבה. כל שנרשם בפרוטוקול מפיו של הסנגור קודם לטיעונו של בא כח המשיבה היה: "לאחר קבלת התסקיר שבתי ושוחחתי עם הנאשם, הוא לוקח אחריות ואינו מבקש לחזור בו מההודיה". לאחר מכן נימק בא-כח המבקש את השקפתו מדוע נכון יהיה להימנע מהרשעת שולחו, ובעקבות כך ניתנה החלטת בית המשפט. אכן, בפיו של המבקש היו נימוקים כבדי משקל כנגד הרשעתו, אולם, כאמור, עניין זה נבחן בידי שתי ערכאות, ובכך די.

הבקשה נדחית.