רע"פ 3972/09 יצחק רובין נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב הרשיע את המבקש, בחודש אוגוסט 2003, בהיעדרו, בעבירות של נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח, ובעקבות כך גזר לו פסילה לתקופה של חמש שנים וקנס בסך 5,000 ש"ח. בבקשה שהגיש בחודש דצמבר 2008, עתר המבקש לביטול הרשעתו, ונימק את היעדרו מהמשפט בכך ש"בתקופה הרלבנטית סבל... מבעיות כלכליות קשות, וחובות כספיים גבוהים שהובילו לבעיות משפחתיות". כן נטען כי באותה תקופה היה נתון המבקש במצב נפשי קשה, הוא נאלץ לנדוד בין כתובות שונות במטרה להימלט מנושים, וכתוצאה מכך לא ידע על הדיון בעניינו. בקשה זו נדחתה נוכח האיחור הניכר בהגשתה, ובעקבות כך הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, שנדחה אף הוא.

2.

המבקש עותר ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך שהוא שב ומעלה את הטענות אשר שימשו אותו בפני בית משפט קמא, לאמור, הוא נעדר מן הדיון בבית המשפט לתעבורה עקב קשיים מוצדקים; פסק-הדין שניתן בעניינו פגע בזכותו להליך הוגן; והעונש שנגזר לו חמור יתר על המידה.

3.

דינה של הבקשה להידחות. מתוך דו"ח העבירה שנרשם למבקש עולה, כי צוין בו מועד הדיון בפני בית המשפט לתעבורה (20.8.03), ומכאן המסקנה כי טענתו לפיה לא ידע על הדיון, אין לה על מה שתסמוך. בנסיבות אלו היה על המבקש להציע הסבר למחדלו, ובדין נקבע כי הסברו לעניין זה (קשיים כלכליים, בריחה מנושים, ומצב נפשי קשה), אינו מקים עילה לביטולו של פסק הדין, ומקל וחומר שאין בו כדי להסביר את העובדה שבמשך 5 שנים החליט המבקש לנהוג בדרך של שב ואל תעשה.

אי-לכך, הבקשה נדחית.