פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון
רע"פ
3992/03
בפני:
כבוד השופטת א' חיות
המבקש:
תחסין בן מוחמד ג'ראר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי
בחיפה בע"פ 3138/03 מיום 14.4.03 שניתן על ידי
כבוד השופטים: י' דר, י' כהן, י' עמית
בשם המבקש: עו"ד שגית
גורן
בשם המשיבה: עו"ד אורי כרמל
החלטה
1.המבקש הואשם בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה, מסירת ידיעה כוזבת וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. המבקש נכח, על-פי כתב-האישום, ברחוב העצמאות בעיר חיפה, כאשר אירעה תאונה בין שני כלי-רכב, וסייע לנהג ולנהגת באותם כלי-רכב בהחלפת פרטים ביניהם. לאחר עזיבת הנהגת את המקום, כך נטען בכתב-האישום, קשר המבקש קשר עם הנהג (להלן – "עודה") להונות את חברת הביטוח "כלל" ולקבל ממנה כספים במרמה, על-ידי כך שיטען כי נסע ברכבו של עודה ונפגע כתוצאה מהתאונה. המבקש ועודה דיווחו על פגיעתו, לכאורה, של המבקש, בבית-חולים בחיפה ובלשכת התנועה של משטרת חיפה. בעקבות "הפגיעה" עבר המבקש טיפולים רפואיים וכן קיבל פיצוי מחברת הביטוח בסך 17,800 ₪.
המבקש כפר בעובדות כתב-האישום, ודבק בגרסתו, לפיה נסע ברכבו של עודה בעת קרות התאונה ונפגע. בית-משפט השלום (כבוד השופטת ר' חוזה – סגן נשיא) הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו, וקיבל את עדותם של עודה ושל הנהגת האחרת, לפיה לא היה המבקש ברכבו של עודה בשעת התאונה. בית-משפט השלום דחה את דברי המבקש והעדים מטעמו מכל וכל, בקובעו כי "אין בהם ממש והינם שקריים", וגזר על המבקש עונש מאסר לתקופה של 24 חודשים, מהם 10 חודשים לריצוי בפועל והיתר על תנאי.
2.המבקש הגיש ערעור בבית-המשפט המחוזי בחיפה על הכרעת-הדין וטען כי בית-משפט השלום לא שקל נכונה את העדויות שהובאו בפניו. לחלופין, טען המבקש, כי העונש שהוטל עליו חמור יחסית לעונש המקובל בעבירות בהן הורשע, וכי לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות.
בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים י' דר, י' כהן וי' עמית) לא ראה עילה להתערב בקביעות שבעובדה של בית-משפט קמא, אשר התבססו על התרשמותו הישירה ממהימנות ומאי-מהימנות העדים שהופיעו בפניו. כמו כן, לא ראה בית-המשפט המחוזי עילה להתערב בעונשו של המבקש, בקובעו כי הוא אינו חורג מרמת הענישה הראויה.
3.עתה עותר המבקש למתן רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, מאותם הנימוקים, אשר פירט בערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי.
בית-משפט זה אינו נוהג להתערב בממצאי עובדה ובממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, במיוחד אין הוא עושה כן כאשר אלו נבחנו כבר על-ידי ערכאת הערעור. לא מצאתי מקום לחרוג מן הכלל הנקוט בעניין זה במקרה שלפני, ואף עונשו של המבקש אינו חורג מן הראוי ואינו חמור במידה המצדיקה את התערבותו של בית-משפט זה, ב"גלגול שלישי".
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ד' סיוון, תשס"ג
(04.06.03).
ש
ו פ ט ת