רע"פ 3998/09 שלומי צמח נ. מדינת ישראל

1.

נגד המבקש הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של נהיגה בקלות ראש, בזמן פסילה, וכן ללא רישיון וללא ביטוח. בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב הורה לעצור את המבקש עד תום ההליכים, אולם ערעור שהוגש על ידו, ובמהלכו טען כי התמונה באמצעותה זוהה על-ידי חוקרי המשטרה לא נכללה בחומר החקירה, התקבל והוחלט לשחררו ממעצר.

במהלך המשפט גופו התיר בית-משפט השלום למשיבה להגיש את תמונתו של המבקש – אשר שימשה לזיהויו – ולהעיד חלק מעדיה בשנית, וזאת בנימוק כי תפקידו הוא להגיע לחקר האמת. המבקש עתר לבית-משפט זה בשבתו כבית-המשפט הגבוה לצדק נגד אותה החלטה (בג"צ 5512/08 צמח נ' כב' השופט ויטלסון (לא פורסם, 8.7.2008)), אולם עתירתו נדחתה על הסף, תוך שנקבע כי המבקש יוכל להשיג על ההחלטה במסגרת ההליך המתנהל בעניינו.

בתום שמיעתן של הראיות, הרשיע בית-משפט לתעבורה את המבקש במיוחס לו, וזאת בהתבסס על עדויות שוטרים בהן נתן אמון. בעקבות כך נדון המבקש ל-18 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על תנאי, קנס בסך 1000 ש"ח, והופעל, בחופף, מאסר על תנאי בן שישה חודשים שעמד נגדו.

2.

על פסק-הדין ערער המבקש לפני בית-משפט המחוזי בתל-אביב, שם טען, בין היתר, כנגד מה שהגדיר כ"מקצה השיפורים" בו נקטה המשיבה. ערעור זה נדחה ונקבע כי לא נפל פגם בהחלטה להתיר למשיבה להעיד בשנית חלק מעדיה. עוד נקבע, כי לא נפל פגם בממצאה של הערכאה הדיונית לפיו תמונתו של המבקש לא היתה הראיה המרכזית בהרשעתו. מהימנותם של העדים, כך נקבע, היא הראיה עליה התבססה ההרשעה.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הואיל ולהשקפתו הוא שגוי. בפרט טען המבקש, כי המשקל שניתן לעדותם של עדי המשיבה סותר את ממצאו של בית המשפט המחוזי בהחלטה לשחררו ממעצר. כמו כן, נטען כי שגתה הערכאה הדיונית משהתירה את העדתם בשנית של עדי המשיבה.

4.

אין בידי להיעתר לבקשה. חרף טענת המבקש, אין עניינו מעלה סוגיה עקרונית כלשהי, וככזה אין הוא מקים עילה לקיומו של ערעור שני (ר"ע 103/82 חני ון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982)). לגופו של עניין אוסיף, כי הרשעת המבקש נסמכה על עדותם המהימנה של חוקרי המשטרה, אשר זיהו את המבקש מספר פעמים עובר לאירוע. לא מצאתי כי נפל פגם בממצאיה של הערכאה הדיונית לעניין זה. מלאכת קביעת מהימנותן ומשקלן של הראיות מוטלת על הערכאה הדיונית, ולפיכך אין בהחלטתו של בית-משפט המחוזי בסוגיית המעצר כדי להעלות או להוריד דבר. יתר טענותיו של המבקש נבחנו בידי שתי ערכאות, ולא מצאתי עילה לבחינתן בשלישית.

נוכח האמור, הבקשה נדחית ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.