רע"פ 4003/08 דני חסן נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בכפר סבא (פ' 3502/05) בגין עבירה של העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין; עבירה של תקיפת שוטר, לפי סעיף 273 לחוק העונשין; עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; עבירה של הכשלת שוטר, לפי סעיף 275 לחוק העונשין ועבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 14.12.2005 עצרו שני שוטרים את בנו של המבקש במטרה לרשום לו דו"ח תנועה בגין נהיגה כשאינו חגור בחגורת בטיחות. בעת שרשמו השוטרים את הדו"ח הגיע המבקש למקום והחל להטיל בהם קללות קשות ואיומים. בתגובה הודיע אחד השוטרים למבקש כי הוא מעוכב וביקשו לעלות לניידת המשטרה. לאחר שהובהר לו כי אם לא יעלה לניידת ייעצר, עלה המבקש לניידת. בהמשך אף תקף המבקש את השוטרים.

ביום 28.6.2007 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופטת ק' רג'יניאנו ) את המבקש, לאחר שזה הודה בחלק מן העבירות ולאחר שמיעת ראיות בעניין האחרות, בכל העבירות שיוחסו לו למעט בעבירה של תקיפת שוטר. יצוין, כי בנו של המבקש זוכה ממרבית מהעבירות שיוחסו לו.

ביום 15.10.2007 ניתן גזר דינו של בית משפט השלום. בית המשפט, לאחר שסקר את טענות הצדדים, החליט להשית על המבקש את העונשים הבאים: הפעלת עונש מאסר על תנאי של שישה חודשי מאסר שהיה תלוי נגד המבקש; חמישה חודשי מאסר בגין האישומים נשוא האישום דנן, מהם ירוצו שני חודשים במצטבר לעונש המאסר על תנאי שהופעל כך שסך הכול ירצה המבקש שמונה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; שבעה חודשי מאסר על תנאי; וקנס בסך 1,000 ש"ח.

המבקש ערער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"פ 2298-11-07) וטען, כי בית משפט השלום לא נתן את המשקל הראוי לנסיבות האירוע בהן המבקש נחלץ למעשה לעזרת בנו ואף נחבל הוא בעצמו במהלך האירוע, בנסיבותיו האישיות של המבקש בהן העובדה כי לא ריצה מאסר בפועל או בעבודות שירות בעברו ובעובדה שלא הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו עקב כך שסבר בטעות כי אינו זכאי לתסקיר משלא הודה בכל העבירות. בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא א' טל וכבוד השופטים מ' פינקלשטיין ו ב' ארנון ) מצא להתערב בגזר הדין בנימוק שלא ניתן משקל מספיק לכך שהמבקש לא ריצה בעברו מעולם עונש של מאסר בפועל או אף בעבודות שירות. עם זאת לא ראה בית המשפט מקום להתערב בהחלטה להפעיל את עונש המאסר על תנאי שעמד כנגד המבקש משלא ראה נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. משכך, קצר בית המשפט את תקופת העונש לריצוי בפועל לחמישה חודשי מאסר. זאת חמישה חודשים בגין הפעלת המאסר על תנאי וחמישה חודשים בגין העבירה נשוא האישום דנן, שירוצו בחופף. יתר רכיבי העונש נותרו על כנם.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי בגדרה טוען בא כוח המבקש כי אף העונש שהוטל בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הינו חמור מדי לאור נסיבות האירוע ונסיבותיו האישיות של המבקש. לשיטתו, מן הראוי היה להאריך את המאסר המותנה שהיה תלוי נגד המבקש ולהימנע מגזירת עונש של מאסר בפועל. נטען, כי נפלו פגמים משמעותיים בהתנהלות המשיבה הן בניהול החקירה והן בהתמשכות ההליכים נגדו המהווים נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת התנאי. כן נטען כי אף נסיבותיו האישיות של המבקש נסיבותיו הכלכליות והעובדה שלא ריצה מעולם עונש מאסר בפועל או בעבודות שירות מצדיקות אף הן הימנעות מקביעה של עונש מאסר בפועל. כך גם נטען כי העובדה שהמבקש עצמו נפצע אף הוא במהלך האירוע ואף שתלונה שהגיש בעניין נדחתה מחוסר עניין לציבור טרם ניתן מענה לערר שהגיש על החלטה זו, אף היא מעידה על התנהגותה הקלוקלת של המשיבה בעניינו. לבסוף נטען כי נפל פגם בכך שעונשו נקבע למאסר בפועל על אף שלא נתבקש תסקיר של שירות המבחן בעניינו ושלא ניתן משקל לעובדה שבנו של המבקש זוכה מרוב העבירות בהן הואשם בגין אותו אירוע.

מנגד, טענה באת כוח המשיבה בתגובתה כי אין במקרה זה בכדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, במיוחד מאחר והטענות מופנות אך כנגד חומרת העונש. לגופו של עניין נטען כי לאור חומרת העבירות ולאור עברו הפלילי של המבקש אין משום הצדקה להתערב בעונש שהוטל. לעניין זיכויו של הבן נטען כי המבקש הוא שגרם להתלהטות היצרים באירוע ומכאן שמעשיו חמורים בהרבה. לעניין פציעתו של המבקש נטען כי נקבע זו נגרמה לו עקב מעשיו שלו כפי שנקבע על ידי בית משפט השלום. בעניין היעדר תסקיר מבחן בעניינו של המבקש נטען כי בנסיבות העניין אין חובה בתסקיר שכזה וכי המבקש התנגד לכך שבא כוחו יבקש תסקיר בעניינו בבית משפט השלום.

יתר טענות המבקש נלקחו בחשבון על ידי בתי המשפט הקודמים ואין בהם כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. רוב רובן של טענות המבקש נלקחו בחשבון כבר על ידי הערכאות הקודמות וניתן להן משקל בעת קביעת העונש. העבירות בהן הורשע המבקש הינן חמורות. המבקש הגיע מיוזמתו למקום האירוע והחל להטיח קללות קשות, איומים ואף להפעיל אלימות כלפי השוטרים אשר ביצעו תפקידם כחוק. יתרה מכך, המבקש עשה כל זאת כאשר באמתחתו מצויות כבר הרשעות קודמות בגין העלבת עובדי ציבור ובגין עבירה של תקיפה על ביתו הקטינה בשלה אף עמד כנגדו עונש מאסר על תנאי. בנסיבות אלו אין פגם בהחלטות הערכאות שקדמו לי מאחר ולא נתגלו בעניינו נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת תקופת המאסר על תנאי, וכי יש להטיל על המבקש עונש של מאסר בפועל. אין אף ביתר טענותיו של המבקש בכדי להצדיק מתן רשות ערעור.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 5.5.2008 לעיכוב ביצוע העונש מבוטלת.

המבקש יתייצב ביום 23.11.200 לא יאוחר משעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה, לשם תחילת ריצוי עונשו.