פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4025/10 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
זכריה אגבאריה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 12.5.10 בע"פ 7915-09 שניתן על ידי כבוד
השופטים: ד' ברלינר – נשיאה, ג' קרא, ות' שפירא
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בע"פ 7915-09 (כבוד השופטים ד' ברלינר- נשיאה, ג' קרא, ת' שפירא ) מיום 15.5.2010, בו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו בת"פ 6980/08 (כבוד השופטת ד' רייך-שפירא ).
כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התיימרות כבעל סמכות, הסגת גבול המקצוע והתחזות. על פי הנטען בכתב האישום המבקש אשר לא הוסמך כעורך דין, התחזה לעורך דין וייצג במספר מועדים אנשים שונים בבתי משפט. המבקש הודה במיוחס והורשע על ידי בית משפט השלום. ביום 2.4.2009 נגזרו עליו 15 חודשי מאסר מתוכם שישה לריצוי בפועל והיתרה על תנאי והתנאי, וקנס בסך 15,000 ש"ח. בית משפט השלום קבע כי המבקש התחזה כעורך דין ועסק בעריכת דין בפועל, הגם שלא הוסמך כדין. הוא עשה כן למרות הליכים שהתנהלו נגדו תוך התעלמות מופגנת מעונש פסילה שהוטל עליו על ידי בתי הדין המחוזי והארצי של הלשכה. המבקש לא השלים עם התוצאה ואת פסיקת בית הדין הארצי העמיד בביקורת בית משפט זה. ב- 4.4.2006 נדחתה עתירתו ונקבע שפסילתו מלהתקבל כחבר בלשכת עורכי הדין תעמוד בתוקפה עד ליום 30.4.2006. גם בכך לא היה כדי להביאו להפסיק ממעשיו. המבקש המשיך בייצוג האסור בפני בית משפט השלום בתל אביב-יפו, אותו החל ב-29.9.2005 וכך עשה חמש פעמים בפני השופטת כוחן וכמובן שלא נמנע מלעשות כן גם לאחר שתמה תקופת הפסילה כשהוא מופיע בבית משפט בידיעה שעדיין לא הוסמך כעורך דין.
המבקש ערער על גזר הדין בפני בית המשפט המחוזי. ביום 12.5.2010 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את ערעורו של המבקש. בית המשפט המחוזי קבע כי גזר הדין משקלל את הנימוקים לקולה ואינו מחמיר עם המבקש. עוד נקבע כי המבקש ידע כי הוא מתחזה לעורך דין, וקיימת חשיבות רבה לשמירה על טוהר המקצוע, ועל כן אין מקום להתערב בענישה אשר מקלה עימו.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר דחה את ערעורו. לטענתו העונש אשר נגזר עליו נוטה לחומרה לאור נסיבות המקרה. לטענתו לא הייתה לו כל כוונה לרמות או להטעות ועשה הכל לשם סיוע לקרוב משפחתו, ללא קבלת כל תמורה. עוד הוא טוען שגה בית המשפט המחוזי כאשר קיים את הדיון בערעור במועד שנקבע ודחה את בקשתו לדחיית הדיון, שכן הוא לא היה מוכן לקראת הדיון ולא היה מיוצג. כמו כן, לטענתו בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי למצבו הכלכלי, כאשר סירב להפחית מהקנס שהוטל עליו.
לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור ובפסק הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' אור מצת (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (1982). בענייננו, חרף טענות המבקש, לא מצאתי בבקשתו כל עילה שתצדיק מתן רשות ערעור.
יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. המבקש ביצע עבירות חמורות ביותר המחייבות ענישה מרתיעה. ידוע הוא כי עורך דין מחויב בנוסף לידע ולמיומנות, בעמידה בסטנדרטיים גבוהים של אמינות ויושרה, באופן שיצדיק את האמון שנותנים בו לקוחותיו, הציבור בכללותו ובתי המשפט. מי שביודעין מתחזה לעורך דין פוגע פגיעה קשה באינטרס הציבורי ובמערכת המשפט, ובצד התנהגות שכזו יש תג מחיר כבד. במקרה הנדון נראה כי בתי המשפט הקלו עם המבקש, ואין מקום לבחון את טענותיו במסגרת ערעור שני.
סוף דבר הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה עימה.
ניתנה היום, י'"ד בסיון התש"ע (27.5.2010).
ש ו פ ט