רע"פ 4028/08 מאיר אזרזר נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בעכו (פ 5204/03) בגין עבירה של כניסה לבית מגורים בכוונה לבצע גניבה, לפי סעיף 406(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ועבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 7.9.2003 נכנס המבקש לבית מגורים ונטל מתוכו רכוש ובו מצלמה, ותכשיטים.

ביום 11.7.2004 הרשיע בית משפט השלום בעכו (כבוד השופט ז' סאלח ) את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, והורה לשירות המבחן לערוך תסקיר בעניינו.

ביום 28.1.2007 גזר בית המשפט על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר בפועל, שתיבחן האפשרות לרצותם בעבודות שירות; שנים עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; וקנס בסך 4,000 ₪ או 80 ימי מאסר תמורתו. עוד הפעיל בית המשפט עונש של חמישה חודשי מאסר על תנאי, שהיה תלוי ועומד כנגד המבקש בתיק אחר, בחופף לעונש המאסר שנגזר עליו, אשר נקבע כי יוחלט בהמשך כיצד ירוצה. כן הורה בית המשפט כי המבקש יפצה את המתלוננת בסכום של 1,500 ש"ח.

יצוין כי ביום 9.1.2007 הורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו בתיק אחר (פ 4144/04) (להלן: התיק הנוסף ), וביום 22.3.2007 נגזר עליו בתיק זה עונש של חמישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות; ושבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים. כן נקבע כי המבקש יפצה את המתלוננים בתיק זה בסכום של 1,000 ש"ח כל אחד.

ביום 21.10.2007 קבע בית משפט השלום כי ההיסטוריה של התיק מלמדת כי אין זה ראוי להמיר את המאסר בפועל שנגזר על המבקש בעבודות שירות, וקבע כי עונש המאסר שנגזר עליו ירוצה מאחורי סורג ובריח.

המבקש ערער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 2670/07), בטענו כי לא היה מקום לגזור עליו עונש של מאסר בפועל, וכי על העונש שנגזר עליו להיות מרוצה בחופף לעונש אותו ריצה בתיק הנוסף.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ר' שפירא , ע' גרשון ו- צ' קינן ) קיבל את הערעור בחלקו והורה כי עונש המאסר שהוטל על המבקש ירוצה בעבודות שירות. עם זאת, בנוגע לחפיפת העונשים קבע בית המשפט כי במועד בו השלים בית משפט השלום את גזר דינו סיים המבקש לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו בתיק הנוסף, ועל כן אין תחולה בעניינו לסעיף 45(ב) לחוק העונשין.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי גזר הדין ניתן רק עם השלמתו ביום 21.10.2007, וכי על כן אין תחולה לסעיף 45(ב) לחוק העונשין. לחילופין טוען המבקש כי באם כך הוא הדבר, הרי שנגרם לו עיוות דין בשל השיהוי שבמתן גזר הדין המשלים.

מנגד טוענת המשיבה כי אין זה המקום לתקוף את ההחלטה שלא לרצות את עונשי המאסר בחופף, וכי לשם כך היה על המבקש לתקוף את גזר הדין שניתן בתיק הנוסף. לחילופין טוענת המבקשת כי בכל מקרה בית המשפט המחוזי ערך את האיזון הנכון כשהחליט שלא לחפוף בין העונשים.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובהחלטותיהן של הערכאות שקדמו לי, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, בהתאם להלכת בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982).

חרף טענתו של המבקש, לפיה עניינו מעורר שאלה משפטית עקרונית, הרי שאין כך הוא הדבר. כפי שעולה בבירור מגזר דינו של בית משפט השלום בעכו מיום 28.1.2007, אין מדובר בהחלטה סופית, אלא בהחלטה חלקית בלבד, אשר השלמתה מותנית בקבלת חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות. משכך, גזר הדין הסופי בעניינו של המבקש ניתן רק ביום 21.10.2007. ביום זה כאמור סיים המבקש לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו בתיק הנוסף, ועל כן אין בעניינו תחולה לסעיף 45(ב) לחוק העונשין.

לא ניתן לקבל בעניין זה את טענתו של המבקש לפיה יש לראות בגזר הדין מיום 28.1.2007 את המועד בו נדון הוא למאסר, לעניין סעיף 45(ב) לחוק העונשין. הפעלתו של סעיף זה על ידי בית המשפט הגוזר את עונשו של הנדון נעשית תוך הפעלת שיקול דעת, הדורש הימצאותו של מידע מלא בדבר אופי העונשים שנגזרו עליו. הפעלה אמיתית של שיקול דעת זה אינה מתאפשרת בשעה שבה טרם הוחלט האם עונש המאסר ירוצה בעבודות שירות או מאחורי סורג ובריח. אשר על כן, רק עם השלמת גזר הדין בקביעת דרך ריצוי העונש ניתן לומר כי הנדון אכן נדון למאסר, ורק בשלב זה תיתכן תחולה לסעיף 45(ב) לחוק העונשין.

בכל הנוגע לטענותיו של המבקש בדבר השתהותו של הממונה על עבודות השירות, הרי שכפי שעולה מהחלטתו של בית משפט השלום, העיכובים במתן חוות הדעת, כמו גם יתר העיכובים בניהול המשפט, נגרמו רובם ככולם כתוצאה מהתנהלותו של המבקש והימנעותו להתייצב לדיונים שנקבעו לו ולפגישות עם הממונה. אשר על כן, אין למבקש להלין אלא על עצמו בעניין זה. ולו למען הסר ספק, אף אוסיף כי ממילא לא מצאתי שנגרם למבקש כל עיוות דין בהחלטה שלא לחפוף בין העונשים שנגזרו עליו.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

החלטתי מיום 13.5.2008, בעניין עיכוב ביצוע העונש, מבוטלת בזאת.

המבקש יתייצב ביום 23.11.2008 בשעה 8:00 במפקדת גוש צפון, יחידת עבודות שירות שבמתחם כלא חרמון, לריצוי עונשו, וזאת לאחר תיאום עם הממונה על עבודות השירות.