רע"פ 4035/08 ג'אמל גאבר נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בכפר-סבא הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות של פריצה לכלי רכב והחזקת כלי פריצה. בעקבות כך נדון המבקש ל-22 חודשי מאסר, וכן הופעלו, בחופף, שלושה מאסרים על-תנאי שהיו תלויים נגדו.

2.

ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי מרכז וכוון כנגד גזר-הדין, נדחה. בערעורו טען המבקש, בין היתר, כי בית-משפט השלום טעה בכך שהעדיף שיקולי גמול והרתעה על שיקולי שיקום, חרף השינויים שחלו בתפקודו וגמילתו מסמים, כפי שהדבר מצא את ביטויו בתסקירים שהגיש שירות המבחן. בנוסף, נטען כי הפניית המבקש לשירות המבחן יצרה אצלו ציפייה כי בית המשפט ילך לקראתו ויעדיף שיקולי שיקום.

3.

עתה עותר המבקש לקבל רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו טענות זהות לאלו אשר נטענו בערכאות קמא.

4

דין הבקשה להידחות. ההלכה הנוהגת היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של דיון בפני ערכאת ערעור שנייה ( רע"פ

10231/03

קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1), 646 (2003)), ולא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה על החריגים לאותה הלכה. אדרבא, מדובר במי שבעברו רצף של הרשעות קודמות, אשר לא נרתע מלשוב לסורו גם כאשר עונשי מאסר על תנאי עמדו נגדו. כך או כך, עניינו של המבקש נדון בהרחבה ובאופן מעמיק בידי שתי ערכאות, והוא זכה להקלה ניכרת בעצם ההחלטה לחפוף את כל עונשי המאסר שעמדו נגדו.

אשר על כן, הבקשה נדחית ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.