רע"פ 4043/20איברהים אלמגנון נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגן הנשיאה י' שפסר ) בעפ"ת 35617-01-20 מיום 20.5.2020, בגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (השופט ט' פרי ) בתת"ע 5208-10-19, מיום 9.1.2020, שלא לבטל פסק דין שניתן בהיעדרו.

2.

למבקש נמסרו "הזמנה לדיון וכתב אישום", בגדרם נטען כי ביום 1.10.2019 נהג ברכב אשר רישיונו אינו תקף, בניגוד להוראות סעיף 2 לפקודת התעבורה; וצוין כי עליו להתייצב למשפט בבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה ביום 24.11.2019.

3.

המבקש לא התייצב לדיון בפני בית משפט השלום לתעבורה, והורשע בהיעדרו כבר באותו יום.

4.

בגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה מאותו יום, נקבע כי מתחם העונש ההולם את העבירה בה הורשע המבקש הוא עונש "פסילה בפועל לתקופה של עד 3 חודשים, פסילה על תנאי וקנס".

לאחר שעמד על עברו התעבורתי של המבקש, הכולל 57 הרשעות תעבורה קודמות, ובהן הרשעות בגין עבירה זהות לזו שבה הורשע בהליך דנן, קבע בית משפט השלום לתעבורה כי יש להחמיר עימו – וגזר עליו עונשים של קנס בסך 2,000 ש"ח; פסילה בפועל לתקופה של חודשיים; ופסילה על תנאי לתקופה של 3 חודשים לבל יעבור את העבירה בה הורשע או עבירות המנויות בתוספת הראשונה ובתוספת השנייה לפקודת התעבורה למשך 3 שנים.

5.

בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו נדחתה בהחלטת בית משפט השלום לתעבורה בירושלים מיום 9.1.2020.

בין היתר, נקבע כי בניגוד לטענת המבקש, שלפיה ההזמנה לדיון לא הוגשה לו, הרי שהוא "זומן כדין, חתם על ההזמנה לדיון ולא טרח להתייצב לדיון".

6.

ערעור המבקש על החלטת בית משפט השלום לתעבורה, שלא לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו, נדחה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 20.5.2020.

צוין, בין היתר, כי טענת המבקש שלפיה החתימה המופיעה על ההזמנה להישפט אינה שלו לא נתמכה בתצהיר; וכי אף המבקש אינו חולק על כך שנתפס על ידי שוטר בעודו נוהג ברכב שרישיונו אינו תקף – אלא טוען כי ניתנה לו אזהרה בלבד, וכי הוא לא זומן להישפט.

משכך, נקבע כי למבקש אין "טענת הגנה לגופו של עניין", וממילא "לא נפלה שגגה מלפני בית המשפט בהרשעתו בהיעדרו".

נוסף על כך, קבע בית המשפט המחוזי כי למבקש לא נגרם כל עיוות דין בגזירת עונשו, וזאת בשים לב לעברו התעבורתי שהוזכר לעיל, המצדיק החמרה בעונשו.

7.

מכאן הבקשה שלפניי למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע עונש הפסילה שנגזר עליו.

בבקשתו למתן רשות ערעור, שב המבקש וטוען כי החתימה שמופיעה על גבי ההזמנה לדיון אינה חתימתו; וכי משנגזר עליו בהיעדרו "עונש חריג ובלתי מידתי בחומרתו", כהגדרתו, הרי שנגרם לו עיוות דין.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

כידוע, בקשה למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" לא תינתן אלא במקרים חריגים המעוררים סוגיה עקרונית אשר חורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או במקרים שבהם קיים חשש שנגרם לו עיוות דין מהותי או אי צדק קיצוני (רע"פ 1581/20 אבו חמיד נ' מדינת ישראל (8.3.2020)).

עניינו של המבקש אינו נמנה עם מקרים אלו.

9.

טענת המבקש, שלפיה החתימה שמופיעה על גבי ההזמנה לדיון אינה חתימתו, עוסקת בקביעותיהן העובדתיות של הערכאות הקודמות, אשר התבססו בין היתר על כך שהמבקש לא תמך טענתו בעניין בתצהיר.

קביעות אלה אינן חורגות מעניינו הפרטני של המבקש, ואינן מצדיקות מתן רשות ערעור.

10.

אף טענת המבקש שלפיה נגרם לו עיוות דין – אין בה ממש.

למבקש עשרות עבירות תעבורה, ובהן עבירות זהות לזו שבה הורשע בהליך דנן. הישנות מעשיו של המבקש, באופן המביע זלזול בהוראות הדין, מצדיקה ענישה מרתיעה ומוחשית.

משכך, איני סבור כי העונש שנגזר עליו, בדמות קנס ופסילה לתקופה של חודשיים בלבד, חמור כלל ועיקר – וודאי שאין בו כדי להקים חשש כי נעשה לו עיוות דין או אי צדק.

11.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע עונש הפסילה.