רע"פ 4054/08 יאיר עציון נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בתל-אביב הרשיע את המבקש בעבירות של שימוש במסמך מזויף, ניסיון לקבל דבר במרמה ובידוי ראיות. בעקבות הרשעתו, נגזרו לו ארבעה חודשי מאסר לנשיאה בדרך של עבודות שירות, שישה חודשים מאסר על-תנאי, וקנס בסך 5,000 ש"ח.

הרקע להרשעה הינו תביעה-שכנגד שהגיש המבקש, בעל השליטה ומנהלה של חברת קרמיטל אי אל בע"מ (להלן: "קרמיטל"), נגד חברת ט.ז. נכסים ובינוי בע"מ (להלן: "ט.ז."). בין שתי החברות נתגלע סכסוך והתנהל הליך בוררות שהתמקד בחוב נטען של קרמיטל, בגינו הטילה ט.ז. עיקול על ציוד מפעלה של קרמיטל ועל חשבונות הבנק של מנהליה. קרמיטל סמכה את תביעתה על המוצג ת/4, אשר נחזה להיות הצעת רכש מיום 19.12.97, מטעם חברה סינגפורית בשם לויאל סיטי אינטרנשיונאל בע"מ (להלן:"לויאל"), לרכישת ציוד המפעל בסכום העולה על שני מיליון דולר. המבקש הואשם בכך שידע כי מדובר במסמך מזויף, וחרף זאת עשה בו שימוש בתביעתו לפיצוי בגין נזק שכביכול נגרם לו כתוצאה מהעיקול שהטילה ט.ז.

בית-המשפט זיכה את המבקש, מחמת הספק מזיוף המסמך ת/4, אולם הרשיעו בעבירות האחרות תוך שהוא קובע כי גרסת המבקש, לפיה קיבל את המסמך מידיו של מתווך והאמין כי ההצעה המפורטת בו עניינית, הנה בלתי סבירה ולא אמינה עקב היותה רצופת סתירות ופרכות. בין היתר, התייחס בית-המשפט גם אל תוכנו וצורתו של ת/4, וקבע כי יש באלה כדי ללמד שעל המבקש היה לדעת כי המסמך מזויף.

2.

ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי, נדחה. בנימוקי ערעורו המפורטים, תקף המבקש את הדרך בה בחן בית-משפט השלום את הראיות הנסיבתיות בעניינו, את קבלתן של ראיות שלטענתו היו פסולות, ומחדלי חקירה המתבטאים באי העדתו של מנהל חברת לויאל החתום על ת/4. בדחותו את הערעור, קבע בית-המשפט קמא, כי התוצאה היחידה אליה ניתן להגיע מהראיות והעדויות שהובאו בפני בית-משפט השלום, היא כי המבקש ידע שמאחורי ההצעה המפורטת בת/4 לא היה ממש. באשר למנהלה של לויאל, קבע בית-המשפט כי לו היה מזומן למסירתה של עדות היה יכול לאשר או להכחיש את קיומו של המסמך. אולם, במקרה זה היו בפני בית-המשפט ראיות למכביר, מהן ניתן להסיק כי המסמך מזויף, ועל כן לא נגרם למבקש עיוות דין באי העדתו של אותו אדם.

3.

משנדחה הערעור, עותר המבקש ליתן לו רשות לערער בשנית, ובפיו הטענה כי בית המשפט המחוזי פסק הלכות בניגוד לאלו שנקבעו בפסיקה בתחום דיני הראיות.

4.

דין הבקשה להידחות. השגות המבקש כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי, חרף הכסות המשפטית שניתנה להן, הן בסופו של יום השגות כנגד ממצאים שבעובדה אשר נקבעו, בין היתר, בעקבות התרשמות הערכאה הראשונה מהראיות שהובאו בפניה. בממצאים מסוג זה אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב, ומקל וחומר שלא תעשה זאת ערכאת ערעור שנייה. מכאן גם ברור כי הבקשה אינה מעלה כל סוגיה משפטית או ציבורית לה נודעת חשיבות כללית, הואיל ועניינה מתמקד בנסיבותיו הפרטניות של המבקש, והרי ההלכה הנוהגת היא כי מקרים מסוג זה אינם מקימים עילה לקיומו של ערעור נוסף (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הנה כי כן, עניינו של המבקש נבחן בידי שתי ערכאות בהרחבה, ולא מצאתי כי הוכחה עילה לליבונו בשלישית.

הבקשה נדחית.