רע"פ 407/04 עלי אבו גנאם נ. מדינת ישראל

המבקש, עלי אבו גאנם, הורשע, על פי הודאתו, בבית המשפט השלום בתל-אביב, בעבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה וניסיון לקבלת דבר במרמה. בגין עבירות אלו, הושתו על המבקש 7 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, והוא חויב לחתום על התחייבות בסך 10,000 ₪ להימנע מעבירה. בגזר דינו ציין כי בית המשפט, כי החליט להקל בעונשו של המבקש לאור הזמן הרב שחלף מאז ביצוען של העבירות (שנת 1995), ועינויי הדין שנגרמו לו כתוצאה מכך. ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי, נדחה. מעיניו של בית משפט המחוזי לא נעלמה טענת המבקש לפיה לא הקפידה הערכאה הראשונה לקיים את הכלל בדבר אחידות בענישה, אולם הוא קבע כי ההבדל בענישה בין המבקש לשותפו התחייב לנוכח עברו הפלילי המכביד של המבקש. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי גם לאחר שנתן את דעתו לכל הנימוקים לקולא, הוא לא מצא מקום להתערבותו, הואיל והעונש שנגזר למבקש הנו מתון.

עתה עותר המבקש להתיר לו להביא את עניינו לליבון בפני ערכאה שלישית, ולאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. טענות המבקש המכוונות כולן כנגד גזר הדין, אינן מעלות שאלה בעלת חשיבות כללית הראויה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. יותר מכך, גם בחינת השגותיו של המבקש לגופן, אינן מצביעות על פגם שנפל בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אדרבא, התקשיתי לגלות בעונש פן לחומרה או סטייה מרמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה.

הבקשה נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.