רע"פ 4074/05 אורן זיני נ. מדינת ישראל

ביום 28.8.02 הוגש לבית-המשפט לתעבורה בפתח-תקווה כתב אישום כנגד המבקש, המייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) יחד עם סעיף 64 לפקודת התעבורה, התשכ"ה-1961 (להלן: פקודת התעבורה).

על-פי הנטען בכתב האישום, נהג המבקש ביום 31.5.02 בסביבות השעה 03:00 לפנות בוקר, ברכב מסוג מיצובישי מסחרי, שמספרו 67-297-20, בכביש מספר 444 צפונה לכיוון היישוב אלעד, וזאת לאחר שהיה ער למעלה מעשרים שעות. כאמור בכתב האישום, מזג האוויר היה נאה והראות טובה, הכביש תקין ויבש, אך חשוך ושדה הראיה היה פתוח לפנים למרחק של כ-96 מטרים. כמו-כן, תמרור אזהרה, לפיו יש לנסוע בזהירות, כי שדה הראיה מוגבל, הוצב במרחק של כ-300 מטרים מן התאונה. כעולה מכתב האישום, במהלך נסיעתו בכביש 444, סטה המבקש למסלול הנגדי, בקילומטר ה-14 לכניסה ליישוב אלעד, חצה קו הפרדה רצוף, והתנגש ברכב מסוג פיאסטה אשר נסע במסלול הנגדי לו. כתוצאה מתאונה זו, נהרג במקום יצחק שלום שי (להלן: המנוח). בנוסף, נגרם נזק לשני כלי הרכב.

בית-המשפט לתעבורה בפתח-תקווה (כבוד סגנית-הנשיא א' וישקין) הרשיע את המבקש – על-פי הודאתו – בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום והטיל עליו עונש של עשרה חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-14 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים. בנוסף, הוטל על המבקש קנס בסך של 1,800 ש"ח ועשר שנות פסילת רישיון נהיגה.

על גזר-הדין של בית-המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בערעורו טען המבקש, כי שגה בית-המשפט לתעבורה, בכך שלא התחשב בנסיבותיו האישיות הקשות, במצבו הנפשי העולה מהאישורים הרפואיים שהומצאו על-ידו וכן שגה בכך שלא קיבל את המלצת שירות המבחן, שלא להשית עליו עונש מאסר בפועל.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים ז' המר, י' שנלר ו-י' שיצר) דחה את הערעור וקבע, כי נסיבות התאונה מעידות על רשלנות רבתית של המבקש ולא רשלנות רגעית של היסח הדעת, וכן הביא בחשבון את הרשעותיו הקודמות.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר בגדרה חוזר המבקש על טענותיו אותן העלה בפני בית-המשפט המחוזי. בנוסף, טוען המבקש, כי יש להתחשב בגורמים השונים, אשר שגה בית-המשפט המחוזי שלא התחשב בהם, כגון נסיבותיו האישיות החריגות והקשות והמלצותיו החד-משמעיות של שירות המבחן.

מנגד, המשיבה תומכת יתדותיה בפסקי-הדין שניתנו על-ידי הערכאות הקודמות, ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. כמו-כן טוענת המשיבה, כי אין כל נסיבות מיוחדות בעניינו של המבקש, המצדיקות דיון נוסף בעניין.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות קודמות. כידוע, הלכה היא, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק באותם מקרים מיוחדים, אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לדבר. בענייננו, הגם שנסיבות חייו של המבקש כוללות רצף של אירועים והתמודדויות לא קלים או פשוטים, אין די בכך. בעניינו של המבקש, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, החורגת מנסיבות העניין הספציפיות לו, והוא אף לא הצליח להצביע בפני על עילה, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה)

בע"מ, פ"ד לו(3)123).

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. המבקש מערער על גזר-דינו ועל העובדה, כי נשלח לרצות תקופת מאסר בפועל. כידוע, אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בהתקיים נסיבות של סטייה חריגה ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' מדינת ישראל , תק-על 17 (4) 97; רע"פ 9210/03 אנטולי בביזאיב נ' מדינת ישראל , תק-על 2003(3) 671). לא מצאתי בענייננו כאלו נסיבות, אשר יש בהן כדי להקים רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בעניינו של המבקש. כמו-כן, מקביעותיהן של הערכאות הקודמת עולה, כי הן בחנו את טענות הצדדים, על רקע נסיבות העניין, אשר נשקלו כראוי ובהתאם לכך נתנו את הכרעתם, חרף חוות הדעת של שירות המבחן. זאת, בין היתר, עקב העובדה כי המבקש נהג בעת התאונה במהירות של 75 קמ"ש במקום 60 קמ"ש, כאשר חצה את קו ההפרדה הלבן. כמו-כן, המבקש היה ער למעלה מ-20 שעות ברציפות כאשר נהג, ואף הספיק לצבור לחובתו שלל עבירות תנועה, למרות שהוא נוהג בסך הכול כ-7 שנים. בבחינתי הכרעות אלו, לא מצאתי, כי ראויה התערבותו של בית-משפט זה בעניין, ויתרה מזאת, גם הטענה, כי המבקש הינו אדם נורמטיבי איננה משנה כהוא זה, שכן עבירות תעבורה נעשות, למרבה הצער, גם על-ידי אנשים נורמטיביים.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

על המבקש להתייצב ביום 19.6.05, לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם התחלת ריצוי עונשו.