פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4086/15
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
עבד אגבאריה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי
בחיפה מיום 3.5.2015
בעפ"א 10418-04-15 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' בש
בשם המבקש:
עו"ד מחמוד אלנג'יב מחאג'נה
בשם המשיבה:
עו"ד עמית אופק
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ר' בש ) ב-עפ"א 10418-04-15 מיום 3.5.2015, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה ב-תו"ח 35631-02-10, כך שלא ניתנה ארכה לעיכוב ביצוע צו הריסה.
רקע והליכים קודמים
2.
תחילת המקרה שלפניי בכתב אישום שהוגש נגד המבקש, אשר ייחס לו בנייה בשטח של כ-300 מ"ר בסמוך לאום אלפחם, ללא היתר כדין ועל מקרקעין שייעודם חקלאי. ביום 26.3.2007 הורשע המבקש בעבירות של בניה ושימוש ללא היתר כדין, לפי סעיפים 204(א) ו-204(ב) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק ) על ידי בית משפט השלום בחדרה, ובהתאם הוצא צו הריסה לביצוע על ידי המבקש. משהמבקש לא ביצע את ההריסה בזמן שנקבע, הוגש נגדו כתב אישום נוסף בגין אי קיום צו בית משפט, וביום 14.10.2010 הוא הורשע בכך, על ידי בית המשפט השלום בחיפה, וניתן צו הריסה שני. במסגרת צו זה נקבע, כי על המבקש להרוס את המבנה עד ליום 1.5.2011, ואם לא יעשה כן, המשיבה תהא רשאית לבצע את הצו בעצמה החל מיום 1.9.2011.
3.
המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע הצו, וביום 26.10.2011 נדחתה בקשה זו על ידי בית משפט השלום בחיפה. ערעור שהוגש על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 7.12.2011.
4.
המבקש הגיש עתירה מנהלית כנגד הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה חיפה, וזו נדחתה ביום 15.4.2012 על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. ביום 20.2.2013 דחה בית משפט זה ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, וביום 18.4.2013 דחה בית משפט זה בקשת ארכה נוספת שהגיש המבקש.
6.
בקשת עיכוב ביצוע נוספת שהגיש המבקש לבית משפט שלום בחיפה ביום 23.4.2014 נדחתה גם כן, וכך גם ערעור על דחיה זו. בדחיית הערעור קבע בית המשפט המחוזי בחיפה כי תקופת ביצוע הצו על ידי המדינה היא עד ליום 12.10.2013. ביום 22.8.2013 הגיש המבקש בקשת עיון חוזר, וזו נדחתה ביום 16.9.2013.
7.
ביום 1.10.2013 הגישה המשיבה בקשת הארכת מועד לביצוע הצו על ידה. ביום 10.10.2013 קבע בית משפט השלום בחיפה כי המועד יוארך עד ליום 1.1.2014. על החלטה זו לא הוגש ערעור. המשיבה הגישה בקשה נוספת להארכת המועד, וביום 13.3.2014 קבע בית משפט השלום בחיפה כי המועד יוארך עד ליום 1.9.2014. ערעור על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה. כן נדחו בקשת רשות ערעור ובקשת עיכוב ביצוע שהוגשו לבית משפט זה.
8.
המשיבה הגישה בקשת הארכה נוספת, אליה צורף תצהיר שנחתם על ידי ראש ענף שיטור וקבילה באגף המבצעים של משטרת מחוז חוף, לפיו המשטרה החלה להיערך לביצוע ההריסה, אך טרם ביצעה זאת בשל אירועים ביטחוניים. בית משפט השלום דן בבקשה ביום 7.12.2014, וקבע כי המועד יוארך עד ליום 1.1.2015. אולם, בסמוך למועד הדיון נחתם תצהיר נוסף על ידי המשטרה בדבר עיכוב בשל אירועים ביטחוניים, ועל כן ביום 9.12.2014 הוגשה בקשה נוספת מטעם המשיבה למתן אורכה. ביום 31.12.2014 קבע בית משפט השלום בחיפה כי המועד יוארך עד ליום 1.3.2015.
9.
ביום 2.2.2015 הגיש המבקש בקשת עיכוב ביצוע נוספת, בטענה כי הוא יזם תכנית שהוגשה לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז חיפה (להלן: הוועדה ), אשר מטרתה להכשיר את המבנה בדיעבד. בית משפט השלום בחיפה דחה את הדיון בבקשה לאחר מועד התכנסות ועדת המשנה של הוועדה, וביום 1.4.2015 הוא דחה את הבקשה מאחר שלא חל שינוי במצב התכנוני. הובא לידיעת בית המשפט כי בהתכנסות ועדת המשנה הוחלט לדחות את התכנית שהגיש המבקש.
10.
ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו נדחה ביום 3.5.2015 בבית המשפט המחוזי בחיפה. נקבע כי לנוכח המצב התכנוני, וכן לנוכח התנהלותו של המבקש – אשר עשה דין לעצמו משך שנים רבות – אין להיעתר לבקשת עיכוב ביצוע נוספת. בית המשפט קבע כי לא ניתן לקבוע שבמקרה הנדון מצוי היתר בנייה בטווח הקרוב לעין, ועל כן הוא לא קיבל את טענת המבקש בדבר האופק התכנוני. כן צוין, כי התכנית המפורטת שהגיש המבקש כלל לא הופקדה, כפי שעלה מהחלטת ועדת המשנה של הוועדה. בסופו של יום נקבע, כי המשיבה תהא רשאית לבצע את צו ההריסה עד ליום 5.7.2015.
הבקשה למתן רשות ערעור והתגובה לה
11.
המבקש מלין על כך ששלוש מתוך ארבע טענות שהוא העלה בפני בית המשפט המחוזי לא זכו להתייחסות, לרבות מצד המשיבה. לשיטתו, יש בכך משוב "הסכמה שבשתיקה" לאותן טענות. טענתו הראשונה היא כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לסתירה בין עמדת מוסדות התכנון במשרד הפנים לבין עמדת הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה. לטענתו, מוסדות התכנון מנסים לקדם תכנית הכשרה למבנה, בעוד שהפרקליטות פועלת לקידום הריסתו. המבקש מתייחס לשני מכתבים שהוגשו, אחד מטעם הממונה על מחוז חיפה במשרד הפנים אשר ביקש לעכב את הליכי ההריסה, והשני מכתבו של פרקליט המדינה, אשר הורה על קידום ההריסה.
12.
בטענתו השנייה גורס המבקש כי לא ניתן היה לקבל את עדותו של עו"ד ניר שטרן, אשר מהווה עדות פסולה. שכן, עו"ד שטרן הגיע להעיד בפני בית משפט השלום ביום 1.4.2015 ללא הודעה מוקדמת וללא הגשת תצהיר. עוד נטען, כי בית המשפט לא אפשר לבא כוחו לחקור את עו"ד שטרן בחקירה נגדית.
13.
טענתו השלישית והאחרונה של המבקש היא, כי לא ניתנה התייחסות לטענה כי לבית משפט השלום לא הייתה סמכות להאריך את המועד לביצוע הצו על ידי המשיבה במסגרת בקשה שהוגשה מטעמו.
14.
ביום 17.6.2015 ביקשתי את תגובת המשיבה, ורשמתי לפניי את הודעתה כי היא לא תבצע את צו ההריסה עד למתן החלטה אחרת. ביום 15.7.2015 הגיעה תגובתה, במסגרתה היא טוענת כי לא מתעוררת עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. לשיטתה, התגלגלות ההליכים מעידה על כך שהמבקש אינו בוחל בדבר, ועושה כל שניתן במטרה לסכל את ביצוע צו ההריסה.
15.
עוד טוענת המשיבה, כי בית המשפט לא מחויב להתייחס לכל טענה שבעל דין מעלה. עם זאת, לגופם של דברים היא טוענת, כי טענתו הראשונה של המבקש גובלת בחוסר תום לב. שכן, העובדות מעידות על כך שלא קיים אופק תכנוני, אף אם זה נוגד את רצונו. אשר לטענתו השנייה היא טוענת בתגובה, כי עו"ד שטרן אינו עד ואין אנו נמצאים בהליך הפלילי. המשיבה מזכירה כי היה זה בית המשפט שביקש לשמוע מיוזמתו את עו"ד שטרן, וממילא בא כוח המבקש קיבל הזדמנות להגיב. לבסוף, בדבר טענתו השלישית, טוענת המשיבה כי לפי סעיף 207 לחוק, בית המשפט רשאי במתן צו או בכל עת לאחר מכן – לקבוע את מועד ביצועו, לרבות הארכות שקבע.
דיון והכרעה
16.
אין בידי לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור. הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיה) בע"מ , פ"ד לו(3)
123 (להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בהתאם להלכת חניון חיפה .
17.
עיינתי בבקשה, בתגובה לה, ובפסקי הדין וההחלטות של הערכאות קמא, ואני סבור כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. מהעיון עולה כי מכלול טענותיו של המבקש נוגעות לעניינו הפרטני בלבד, ואינן מעוררות כל סוגיה כללית חדשה. הדגש הוא על כך שהמבקש חוזר על טענותיו כפי שעלו הן בבית משפט השלום וכן במסגרת ערעורו לבית המשפט המחוזי.
18.
אכן, בית משפט היושב הן כערכאה ראשונה, והן כערכאת ערעור, אינו מחויב להתייחס לכל טענה וטענה שבעל דין מעלה. ככל שסבור בית המשפט כי טענות מסוימות אינן משמעותיות בעיניו, רשאי הוא שלא להתייחס אליהן
בהכרעתו (לעניין זה ראו: ע"א 916/05 כדר נ' הרישנו , בפתח הדיון של פסק דיני (28.11.2007)). משכך סבורני, כי השתת בקשת מתן רשות ערעור על אי התייחסות של ערכאה קמא לחלק מטענותיו, אינה מצדיקה את קבלת הבקשה.
19.
גם לגופם של דברים לא מצאתי כי יש דבר בטענות המבקש. המבקש מלין על הסתירה שעולה, לכאורה, בין מוסדות התכנון לבין פרקליטות המדינה, ודומני כי אף אם מתעוררת סתירה שכזו, היא אינה מעלה או מורידה מהכרעתו של בית המשפט. בית המשפט, אשר נחשף לשתי עמדות אלו, שוקל את שיקוליו ומכריע, בהתאם לתמונה הכוללת, את מי מהן יש לקדם. בענייננו, בתי המשפט מצאו כי יש לשים סוף לתופעה של הנצחת הבנייה הבלתי חוקית ושל שימוש חורג בקרקע לאורך זמן, ועל כן דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו הנוספת של המבקש לעיכוב ביצוע. עם זאת, לא ניתן לומר כי בתי המשפט לא נתנו פתח גם לעמדה השנייה, אשר במטרתה לנסות להכשיר את הבנייה בדיעבד, והדבר בא לידי ביטוי בכך שבית משפט השלום דחה את הדיון בבקשה על מנת שתהיה בפניו החלטת ועדת המשנה. רק לאחר שהתכנסה ועדת המשנה, קבע בית משפט השלום, בהתאם לכך שוועדת המשנה סירבה להפקיד את תכנית המבקש, כי לא קיים אופק תכנוני ועל כן אין מקום לעכב עוד את ביצוע הצו.
20.
אשר לטענתו השנייה של המבקש, לעניין "עדותו הפסולה" של עו"ד שטרן, זה זומן להשמיע את עמדתו ביוזמת בית המשפט, אשר רשאי לבקש לשמוע כל אדם, באשר הוא, למען בירור העובדות לאשורן וקבלת החלטה מושכלת. משנתנה למבקש הזדמנות להגיב לכך, לא מצאתי כי יש דבר בטענתו זו.
21.
בדבר טענתו האחרונה של המבקש, דומה כי מדובר בעוד ניסיון להאריך את התמשכות ההליכים. המבקש סבור כי לבית המשפט אין סמכות להאריך את מועד ביצוע הצו, וזאת במסגרת בקשה שהוגשה מטעמו. ואולם, סעיף 207 לחוק קובע כך:
"בית המשפט רשאי, בזמן מתן צו לפי סעיפים 205 או 206 ובכל עת לאחר מכן, לקבוע את המועד לביצועו, ורשאי הוא להאריך מועד שקבע, אם ראה טעם לעשות כן".
דומני כי לשון החוק ברורה מאוד, ואין מקום לתהות כי אין בסמכותו של בית המשפט להאריך מועד ביצוע של צו במסגרת כל בקשה שהיא.
13.
על כל האמור, גם אני סבור כי אין מקום להכשיר את הבניה הבלתי חוקית המתקיימת כבר שנים רבות. מאחר שלא קיים אופק תכנוני להכשרת המבנה, הרי שהאינטרס הציבורי של דחיקת התופעה הפסולה של בניה בלתי חוקית, גובר. יצוין כי המבקש הגיש הודעת עדכון ביום 19.7.2015, במסגרתה הוא מפרט על התקדמות, לכאורה, בהליכים מינהליים שנועדו להכשיר את המבנה, אך לא מצאתי כי יש בכך כדי לשנות מהכרעתי.
16.
סוף דבר, הבקשה נדחית. מועד ביצוע הצו על ידי המשיבה יוארך עד ליום 18.10.2015.
ניתנה היום, ד' באב התשע"ה
(20.7.2015).
ש ו פ ט