רע"פ 4097/10 אחמד נגם נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בע"פ 40109-03-10 (כבוד השופטים מ' פינקלשטיין, מ' נד"ב, ב' ארנון ) מיום 6.5.2010, בו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום ברמלה בת"פ 1220-08 (כבוד השופטת נ' דסקין ).

המבקש הורשע בבית משפט השלום , לאחר שהודה בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של ניסיון התפרצות לרכב וחבלה ברכב. על פי הנטען ביום 2.2.2008, בחניית כלא מעשיהו ברמלה ניסה המבקש בסיוע אדם נוסף, לפתוח תא מטען של רכב באמצעות מברג. באותן נסיבות נשבר מנעול תא המטען. בית משפט השלום קבע כי העבירות בוצעו מבחינה כרונולוגית לאחר שנגזר דינו של המבקש למאסר בפועל למשך 5 שנים בגין עבירות הקשורות ברכב (פירוק חלקים ומסחר ברכב וחלקיו). בנוסף תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בן 18 חודשים שהנו בר הפעלה. לאחר שהובאו בחשבון מכלול הנסיבות תוך שניתן משקל לקולה למכלול טעוני הסנגור הופעל עונש המאסר המותנה בן 18 חודשים ובנוסף נגזרו בחופף 4 חודשי מאסר בפועל. כך שהמבקש ירצה בסך הכל 18 חודשי מאסר בפועל. בנוסף נגזר עליו מאסר על תנאי. המבקש ערער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי, אשר ביום 6.5.2010 דחה את הערעור בקובעו כי בנסיבות המקרה, כאשר מדובר בעבריין רכוש כבד ששב לסורו זמן לא רב לאחר שריצה עונש מאסר ממושך, לא היה מקום להימנע מהפעלת עונש המאסר המותנה. על כן אין מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט השלום.

מכאן הבקשה שלפני בגדרה טוען המבקש כי עונש המאסר שנגזר עליו חורג ממדיניות הענישה הראויה ועל כן שגה בית המשפט המחוזי שעה שלא נתן דעתו על המאסר המותנה הארוך והפעילו למרות השיקולים לקולה. עוד הוא טוען שיש לתת משקל יתר לרצונו לשנות את אורח חייו.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיבה. בקשה זו אינה

מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. כמו כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש והעונש שגזר עליו מאזן כראוי את מכלול השיקולים.

סוף דבר הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה עימה.