פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4103/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
ג'אבר עוביידה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז מיום 5.5.08 בע"פ 2497-11-07 שניתן על-ידי כבוד השופטים:
ז' כספי, ב' ארנון ומ' יפרח
בשם המבקש:
עו"ד שועאע מנצור
בשם המשיבה:
עו"ד אושרה פטל
החלטה
כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בכפר-סבא כתב אישום (ת.פ. 1251/06), המייחס לו עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 344 + 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בכך, שביום 8.11.04 בשעות הערב, על רקע ויכוח עם המתלונן, דקר אותו המבקש בידו השמאלית באמצעות סכין וגרם לו לחתך וקרע בגיד.
במסגרת הסדר טיעון, תוקן כתב האישום כך שיכלול את עובדת קרות האירוע בביתו של המבקש.
בית-משפט השלום (כבוד סגן הנשיא ח' פדר ) הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירה שיוחסה לו.
בעניינו של המבקש הוגשו לבית המשפט שני תסקירים מטעם שירות המבחן; מהתסקיר הראשון מיום 29.10.05. נלמד, כי המבקש אינו נוטל אחריות על מעשיו ומשליך את האשמה על אחרים. בתסקיר נכתב, כי המבקש התמקד ברגשות קורבניים וחוסר אמון במערכת. שירות המבחן נמנע מליתן המלצה טיפולית לגבי המבקש. עם זאת, ולבקשת בא-כוח המבקש, נערך תסקיר משלים בעניינו. התסקיר השני מיום 3.12.06 מצביע על שיפור בלקיחת האחריות של המבקש והבעת צער וחרטה מסוימת. שירות המבחן עומד על דעתו, כי אין רלוואנטיות לאפיק טיפולי עבור המבקש, אולם העובדה, כי מ דובר
בהרשעה ראשונה של המבקש ותפקודו בדרך-כלל היה תקין כמו גם נוכח התרשמותם, כי מאסר בפועל יעמיק את מצוקותיו הרגשיות סביב חווית הקורבניות והקיפוח, שירות המבחן מסיים בהמלצה להמיר עונש מאסר בפועל, אם יינתן, בעבודות שירות.
בית-משפט השלום הטיל, ביום 24.8.06, על המבקש את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים, מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים והתנאי הוא, שבמשך 3 שנים לא יעבור עבירות אלימות פיזית כנגד הגוף מסוג פשע. כן הוטלו על המבקש 6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא, שבמשך 3 שנים לא יעבור עבירת אלימות פיזית כנגד הגוף מסוג עוון כמו גם החזקת סכין, וכן נגזר על המבקש לשלם למתלונן פיצוי בסכום של 3,000 ש"ח.
על גזר הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"פ 2497-11-07). בערעורו טען המבקש, כי שגה בית-משפט השלום בכך שהעדיף את האינטרס הציבורי על פני האינטרס האישי של המבקש ולא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות ולהמלצת שירות המבחן. עוד טען המבקש, כי שגה בית-משפט השלום בכך שלא נתן משקל ראוי לנסיבות העובדתיות של הפרשה, לפיהן המתלונן היה שחקן פעיל בפני עצמו, והמבקש תקף אותו אך בביתו שלו לצרכי הגנתו.
בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ז' כספי , ב' ארנון
ומ' יפרח ) דחה, ביום 5.5.08, את הערעור בקובעו, בין היתר, כי אין להתערב בגזר-דינו של בית-משפט השלום וכי כל השיקולים היו בפניו ונלקחו בחשבון. כן קבע בית המשפט המחוזי, כי התוצאה אליה הגיע בית-משפט השלום הינה מתונה ואף מקלה ואינה חורגת מהרף הנוהג בצורה המצריכה התערבות בגזר הדין.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית המשפט המחוזי.
לטענת בא-כוח המבקש, בית המשפט המחוזי לא נתן לו לשטוח טענותיו באופן ממצה ולא ניהל את הדיון כראוי. לטענתו, טעותו של בית המשפט המחוזי באה לידי ביטוי בכך, שלא המיר את עונש המאסר בפועל של המבקש לעבודות שירות, כמוזכר בתסקיר שירות המבחן. לטעמו, העדפת האינטרס האישי נתמכת בהודייתו, נסיבותיו האישיות והעדר עברו הפלילי של המבקש. עוד מוסיף וטוען בא-כוח המבקש, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל לנסיבות העובדתיות בהן בוצעה הפציעה, בביתו של המבקש, כאשר המתלונן הגיע אליו ויצר את הויכוח.
מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, מ דובר
בבקשה שאינה עומדת במבחנים למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית. כמו-כן, חומרת העונש אינה מהווה עילה למתן רשות ערעור, כשאין בה כדי להעלות שאלה בעלת חשיבות ציבורית, משפטית או חוקתית מיוחדת, המצדיקה דיון בגלגול שלישי.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
טענות המבקש בנוגע לחומרת העונש שהוטל עליו דינן להידחות, שכן, הלכה היא, כי אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם); רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה שלפנינו, כל השיקולים הרלוואנטיים היו בפני בית-משפט השלום בבואו לגזור את הדין ופסק-הדין מנמק את השקלול והתוצאה הסופית. נימוקים אלה אימץ אף בית המשפט המחוזי. כמו-כן, אין בעובדה, שהעבירה בוצעה בביתו של המבקש בשעה שהמתלונן הגיע לשם ביוזמתו, כדי להקל עם המבקש, שכן מ דובר בפציעה חמורה של אדם באמצעות סכין. לכך יש להוסיף, כי אף מתסקירי שירות המבחן עולה, כי עד היום המבקש אינו מבין את מלוא חומרת מעשיו ולא לוקח על עצמו את האחריות המלאה כראוי. בנסיבות אלה, אף אני סבור, כי העונש שהוטל על המבקש אינו חמור כלל וכלל ונראה, כי העונש אף מקל עמו.
מטעמים אלה כולם, בקשת רשות הערעור נדחית.
החלטתי מיום 7.5.08 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת בזה.
על המבקש להתייצב ביום 12.11.08 לא יאוחר מהשעה 11:00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי מחוז מרכז, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, י"ג בתשרי התשס"ט (12.10.2008).
ש ו פ ט