רע"פ 4107/05 גיא בן נון נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט לתעבורה ברמלה, יוחסו למבקש, גיא בן נון, ביצוען של מספר עבירות, ובהן נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון תקף (סעיפים 67 ו-10(א) לפקודת התעבורה, בהתאמה), וכן נהיגה ללא ביטוח תקף (סעיף 2(א) לפקודת הביטוח).

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, וביקש לצרף אישומים נוספים שהיו תלויים ועומדים כנגדו באותה העת, בגין אירועים דומים של נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה בר-תוקף, ונהיגה בזמן פסילה. בגין כל אלה, גזר בית המשפט לתעבורה על המבקש עשרים חדשי מאסר, מתוכם עשרה חדשים לריצוי בפועל, וכן הפעיל שני מאסרים על תנאי, בני שלושה חדשים כל-אחד, אשר עמדו לחובת המבקש, לריצוי באופן חופף. בנוסף, גזר בית המשפט לתעבורה למבקש פסילה מקבלת רישיון נהיגה או החזקתו למשך שלוש שנים, וחייבו לשלם קנס בסך 1000 ₪.

המבקש ערער על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה, בטענה שהעונש שהוטל עליו חורג לחומרא, הן בהתייחס לנסיבותיו המקלות, והן בהשוואה למדיניות הענישה הנוהגת בתחום זה.

בפסק דינו, שניתן ביום 20.3.05, קבע בית המשפט המחוזי, כי על אף חומרתם של מעשי המבקש, ועל אף העובדה שלא נפלה טעות בשיקול דעתו של בית המשפט לתעבורה, יש מקום לאזן מחדש בין רכיבי העונש באופן שיקל עם המבקש. כתוצאה מכך, הועמד עונשו של המבקש על חמישה חדשי מאסר לריצוי בפועל, וחמישה-עשר חדשי מאסר על-תנאי.

פסק הדין הוקרא באולם, ולצדדים ניתנה הזדמנות לטעון לאחריו. בא-כוח המבקש ביקש מבית המשפט קמא לאפשר למבקש לרצות את עונש המאסר בדרך של עבודות שירות. בא-כוח המשיבה התנגד לכך, תוך שהוא מטעים כי לשיטתו, חומרת העבירות מחייבת ריצויו של מאסר בפועל. בית המשפט הוציא תחת ידו החלטה נוספת - בעקבות טיעוני הצדדים ולאחר מתן פסק הדין - בה קבע כי "צודק ב"כ המדינה, כי טיב העבירה וחומרתה מחייב ריצוי בפועל. המערער יתייצב לריצוי עונשו בעוד שבועיים מהיום".

כפי שהסתבר, בנוסחו המודפס של פסק הדין הושמט המשפט המתייחס לריצוי עונש המאסר בן חמשת החדשים בפועל, ונכתב כך: "עונש המאסר בפועל של 10 חודשים לריצוי בפועל יועמד על חמישה עשר חודש מאסר על תנאי".

ביום 18.4.05 שיגר בא-כוח המשיבה לבית המשפט המחוזי "בקשה למתן הבהרה", ובה ביקש כי בית המשפט יבהיר שהעונש שהוטל על המבקש כולל רכיב של מאסר בפועל, כפי שהוקרא באולם בעת מתן פסק הדין. בעקבות הבקשה, תוקן פסק הדין כך שלאחר השורה "עונש המאסר בפועל של 10 חודשים לריצוי בפועל" הוספה השורה הבאה: "יועמד על חמישה חודשים בפועל...".

לטענת בא-כוח המבקש, עו"ד ד' גולן, שגה בית המשפט קמא בהיעתרו לבקשת המשיבה. לשיטתו, "הבקשה למתן הבהרה" מטעמה אינה אלא "בקשה לתיקון טעות שנפלה בפסק-דין", ולכן על החלטה לפיה להינתן בתוך מסגרת הזמן המותווה בסעיף 81(א) לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), היא עשרים ואחד ימים. לשיטתו, לאור העובדה שההחלטה בדבר תיקון פסק הדין ניתנה למעלה מעשרים ואחד ימים לאחר מועד מתן פסק הדין, ונוכח כך שלא נתן את הסכמתו לתיקון (כהוראת סעיף 81(ב) לחוק בתי המשפט), הרי שהתיקון שהוכנס בנוסח המודפס בטל, ויש ליתן תוקף לנוסח השגוי.

השקפתו של בא-כוח המבקש אינה מקובלת עלי. פסק הדין הוקרא באולם, במעמד הצדדים, ועל כן אין כל ספק ששני הצדדים שמעוהו. נוסף על כך, כאמור, לאחר מתן פסק הדין, ביקש שלוחו של המבקש דאז, עו"ד חנינוביץ', את בית המשפט קמא, לאפשר למבקש לרצות את עונש המאסר בדרך של עבודות שירות. ברי כי בקשה מסוג זה אינה מתיישבת עם פסק דין המורה אך על מאסר מותנה. וכאילו לא די בכך, בית המשפט המחוזי אף הוציא תחת ידו החלטה נוספת המורה במפורש על ריצוי מאסר בפועל.

הנה כי כן, פסק דינו של בית המשפט קמא ברור מכל ברור הוא, ושני הצדדים, אשר נכחו בעת הקראתו, הבינוהו היטב. מצב דברים זה אינו המצב בו מדבר סעיף 81 לחוק בתי המשפט. כידוע, תכליתו המרכזית של הליך תיקון טעות בפסק דין הוא ליתן תוקף לכוונתו המקורית של בית המשפט אשר נתן את פסק הדין; הוא נועד לאפשר לבית המשפט לבטא בצורה מתוקנת את שבעליל התכוון וגמר בדעתו לומר מלכתחילה (ע"א 159/90 סולל בונה בע"מ נ' ברק אור בע"מ , פ"ד מז(4) 17, 22). משכוונתו של בית המשפט ברורה, ומשניתן לה ביטוי מפורש ומדויק כבענייננו, שוב אין מקום לטעון כי יש "להבהירה" בשנית במסגרת הליך של תיקון טעות.

אשר לטענות בדבר חומרת העונש, הלכה היא כי אין באלו כדי להצדיק דיון בפני בית משפט זה כערכאה שלישית. ערעור שני מיוחד הוא למקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מעניינם הפרטי של המתדיינים. לא כך הוא המקרה שבפנינו.

למעלה מן הצורך, רואה אני מקום לציין, כי אף לגופם של דברים לא נמצא לי כי גזר-הדין שהושת על המבקש חמור יתר על המידה, או שאין בו ביטוי הולם לנסיבותיו האישיות או לנסיבות ביצוע העבירה. אף שלא הייתי מרחיק כדי קביעה כי דינה של טענה מסוג זה "להיבעט החוצה על ידי רגלי הפוסק", לשונו של בית המשפט המחוזי, שותף אני לגישתו כי על דרך הכלל, העובדה כי ביצועה של עבירת תעבורה חמורה לא הביאה עמה "תוצאה" בדמות נזק לרכוש או לאחרים, אינה נסיבה שיש לראותה כ"מקילה" לעניין העונש, ובפרט מקום בו מדובר במסכת עבירות נמשכת.

התוצאה הנה, אפוא, שהבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום ז' בסיוון תשס"ה (1.7.05), עד לשעה 11:00, במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.