רע"פ 4107/06 פלוני נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום שהוגש נגד המבקש, לבית משפט השלום בתל-אביב, נטען, כי בחודש פברואר 2002 הוא תקף את אשתו כאשר אחז בשערהּ ובצווארהּ, סטר לה, השליכהּ על הרצפה, חיבל במכשיר הטלפון הסלולארי שלה, ולבסוף, הוציאהּ מביתם.

2.המבקש הודה במעשים שיוחסו לו, ובעקבות כך הרשיעו בית-המשפט בעבירות של תקיפת בן זוג והיזק בזדון, עבירות לפי סעיפים 379, 382(ב) ו-452 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. במסגרת שיקולי גזר-הדין, נתן בית-המשפט את דעתו לנסיבותיו האישיות של המבקש, ובהן, היותו אב ומפרנס עיקרי של משפחתו, עברו הפלילי המכביד בעבירות של אלימות במשפחה, ועדותה החיובית של אשתו, אשר הביעה את תקוותה כי הוא סיים את פרק העבריינות בחייו. נוכח כל אלה, נגזר דינו של המבקש ל-17 חודשי מאסר, מהם חמישה חודשי מאסר בפועל, שירוצו בדרך של עבודות שירות, ויתרתם על תנאי.

3.המבקש הביא את השגותיו כנגד גזר-הדין בפני בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. תמצית טענתו הייתה כי נוכח התמדתו בעבודתו החדשה כמנופאי, יש לבטל את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו, שכן הדבר יוביל, מניה ובה, לאובדן מקור פרנסתו. בית-המשפט דחה את הערעור, תוך קביעה כי אין להעדיף את עניינו האישי של המערער, והאינטרס לשקמו, על פני האינטרס הציבורי הגלום בעונש המאסר שהושת עליו.

4.כעת עותר המבקש כי תינתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-משפט קמא, בטענה כי האיזון הראוי בעניינו מורה על העדפת האינטרס השיקומי, ומוסיף כי אינטרס זה אף עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי. עוד מציין המבקש, כי בפסק-דין אחר שניתן בעניינו ביום 28.6.05, הורה בית-משפט השלום על הארכת מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד כנגדו, וזאת כדי שלא לקטוע את שיקומו.

5.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת במקרים בהם עולה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מגדר עניינו של המבקש, ויש בה היבט ציבורי עקרוני המצדיק דיון בפני ערכאה שלישית.

יתרה מכך, חומרת העונש כשלעצמה לא די בה, בדרך כלל, להרשות ערעור לפני בית משפט זה

(רע"פ 10213/03 קורן נ' מדינת ישראל , לא פורסם; רע"פ 149/88 טוביה נ' היועץ המשפטי לממשלה , לא פורסם). נוכח חומרתן והישנותן של עבירות האלימות בהן הורשע המבקש, גזר-הדין נוטה עמו חסד. העובדה כי לאחר מתן פסק-הדין השכיל המבקש להתמיד בעבודתו החדשה, אינה משנה מכך, ואין בה כדי להצדיק ליבון סוגיה זו בפני ערכאה שלישית.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועימה גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.