רע"פ 4122/12 דפנה דהרי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 11097-04-12 (כבוד השופטים: ר' שפירא , ע' גרשון ו- א' קיסרי מיום 10.5.2012).

נגד המבקשת הוגש כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, המייחס לה עבירות של גניבה בידי עובד, זיוף בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות. לפי המתואר בכתב האישום המתוקן, בתקופה הרלבנטית המבקשת עבדה כמזכירה ומנהלת משרד במשרד של עורכת דין (להלן: המתלוננת ). מתחילת שנת 1999 ועד לשנת 2006 גנבה המבקשת מהמתלוננת כספים בסך של כ-300,000 ש"ח באמצעות זיוף שיקים, גניבת כספים מהמתלוננת ומחשבון הפיקדון של המשרד. בגזר דינו, הדגיש בית המשפט את העובדה שמדובר בעבירות חמורות שבוצעו בנסיבות מחמירות וכן התייחס לכך שהפסיקה קובעת שיש להחמיר עם נאשם הגוזל את כספי מעבידו ופוגע באמון שניתן בו. עוד נקבע, כי נסיבות מקרה זה חמורות במיוחד שכן המבקשת פעלה באופן שיטתי במשך שבע שנים במטרה לגזול כספים מהמתלוננת, בעת שהיא הייתה העובדת היחידה שלה, ניהלה את משרדה וכן לנוכח העובדה שהמתלוננת תיארה כי בין השתיים שררו יחסים קרובים מעבר ליחסי עובד מעביד. כמו כן, התייחס בית המשפט לכך שגם לאחר שהפרשה התגלתה, לא החזירה המבקשת את כספי הגניבה, אלא רק בסיומם של הליכים משפטיים שהסתיימו בפשרה.

בית המשפט התייחס גם לתסקיר שהוכן בעניינה של המבקשת מטעם שירות המבחן שבו הומלץ להסתפק במאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות ולהימנע ממאסר בפועל. בנוסף, התייחס בית המשפט לעדותה של מומחית מטעמה של המבקשת שכתבה בחוות דעתה כי הטלת מאסר בפועל תגרום לפגיעה במשפחתה ובילדיה הקטינים. כמו כן, כתבה המומחית כי המבקשת ובני משפחתה זקוקים לטיפול ולפיקוח של שירות המבחן. בהקשר לחוות דעתה זו, קבע בית המשפט כי לא שוכנע שניתן לאמץ את מסקנותיה, שכן המומחית נפגשה עם המבקשת לפרק זמן קצר, ללא שהיו לה נתונים ועובדות רלבנטיים. עוד נקבע, כי הטענה לפיה המבקשת ביקשה להיתפס ולפצות את המתלוננת לא משכנעת, שכן לפי שירות המבחן היא עדיין לא הבינה את חומרת מעשיה. כן נקבע כי החרטה שהציגה המבקשת אינה אמיתית. לפיכך, נקבע כי אין לתת משקל רב למניע למעשים ולהשפעת ההליכים על המבקשת ובני משפחתה לעומת היקף העבירות, התמשכותן והנזקים שנגרמו למתלוננת. עוד נקבע כי גם לעובדה שלמבקשת אין עבר פלילי ולנכונותה להשתלב בהליך טיפולי אין לתת משקל רב. עוד נקבע כי חומרת העבירות גוברת גם על נסיבות נוספות לקולה וביניהן נסיבותיה האישיות והמשפחתיות של המבקשת, העובדה שהיא הודתה במיוחס לה, וכן העובדה שהשיבה למתלוננת סכומים נכבדים. לאור כל זאת, קבע בית המשפט כי לא ניתן להסתפק במקרה זה במאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות ויש להטיל עונש של מאסר בפועל. בקובעו את אורך תקופת המאסר התחשב בית המשפט בשיקולים לקולה שפורטו לעיל ובייחוד בנסיבותיה המשפחתיות של המבקשת והעובדה שיש לה ילדים קטינים, חלקם קטנים מאד.

על גזר הדין הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי לא מצא בטענות המבקשת טעם המצדיק את התערבותו בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית וזאת בהתחשב בחומרת העבירות בהן הורשעה. עוד נקבע כי אלמלא הנסיבות לקולה, וביניהן מצבה המשפחתי של המבקשת, היה מוטל עליה עונש חמור מזה שהוטל עליה.

מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה טוענת המבקשת כי בקשתה מעלה שלוש שאלות "אנושיות מצפוניות ממדרגה ראשונה". ראשית, מעלה המבקשת את השאלה האם יש להטיל עליה עונש מאסר למרות שלקחה אחריות על מעשיה, הודתה והחזירה את החוב במלואו וכן לנוכח המלצת שירות המבחן. שנית, טוענת המבקשת כי לא ניתן משקל מספק לנסיבותיה המשפחתיות ולעובדה שיש לה שישה ילדים, כאשר ארבעה מהם קטינים וצעירים מאד. לבסוף, טוענת המבקשת נגד רכיב הקנס שהוטל עליה. לעמדה, היא לא תוכל לעמוד בסכומים אלה והטלת הקנס תפגע במצבה הכלכלי של משפחתה, שגם כך הוא אינו מן המשופרים.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, על אף טענותיה של המבקשת, הבקשה אינה מעלה שאלות משפטיות המעלות סוגיות בעלות חשיבות ציבורית, וכל עניינה הוא בנסיבותיו הפרטניות של מקרה זה. כמו כן, לא שוכנעתי כי מדובר במקרה המצדיק מתן רשות ערעור מטעמים של צדק ועיוות דין. בנוסף, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בענייננו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, מדובר בעונש מקל ובוודאי שלא מדובר בעונש החורג ממדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מסוג זה. זאת, אף ביחס לרכיב הקנס שבגזר הדין.

אוסיף, בבחינת למעלה מן הנדרש, כי אף לגופו של עניין לא מצאתי מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקשת. העבירות שביצעה הן עבירות חמורות וחומרתן מתעצמת לנוכח היקפן, תדירותן ונסיבות ביצוען. בנסיבות אלה, העונש שהוטל על המבקשת הוא כאמור, עונש מקל, וזאת לנוכח הנסיבות לקולה, המפורטות בגזר הדין. טענותיה של המבקשת, כפי שהן מועלות בבקשתה, והנסיבות לקולה שהיא מעלה ובכללן נסיבותיה האישיות והעובדה שהודתה והחזירה את סכום הגניבה למתלוננת, נשקלו על ידי בית משפט השלום וקיבלו משקל בגזר הדין. כך, התייחס בית משפט השלום באופן מפורש לכך שלמבקשת ילדים קטינים ונתן לכך משקל בקובעו את אורך תקופת המאסר. אכן, נסיבותיה המשפחתיות של המבקשת אינן פשוטות, אך לנוכח חומרת העבירות ומדיניות הענישה הנוהגת, מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין הצדקה במקרה זה להתערב בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית, על כל רכיביו, מקובלת עלי ולא מצאתי מקום להתערב בה.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

לאור האמור לעיל, הבקשה לעיכוב ביצוע מתייתרת.