פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4137/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשים:
1. חברת מן
השדה (1999) בע"מ
2. דוד כהן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ
70146/05 מיום 15.2.2006, שניתן על-ידי כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז'
המר ו-י' שיצר
בשם המבקש : עו"ד יובל
ליכטר
בשם המשיבה: עו"ד קמיל
עטילה
החלטה
המבקש מס' 2 (להלן: המבקש) הועמד לדין בבית-משפט השלום בנתניה (ת"פ 1778/03) בגין שלוש עבירות של אי הגשת דו"ח במועד, לפי סעיפים 216(4) ו-224א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה ושלוש עבירות של אי הגשת דו"ח במועד, לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה.
לפי הנטען בכתב האישום, המבקש, אשר היה מנהל במבקשת 1 (להלן: החברה), נמנע מלהגיש את דו"חות המס שנדרשו ממנו בשנים 1999, 2000 ו-2001.
בית-משפט השלום בנתניה (כבוד השופטת א' טלמור) הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו ביום 15.12.2004 עונש של שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, עשרה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים וקנס בסך 7,500 ש"ח או 180 ימי מאסר תמורתו. כן הטיל בית-המשפט על החברה קנס בסך 2,000 ש"ח.
עוד בטרם התייצב בפני הממונה על עבודות השירות לשם בחינת יכולתו לבצע את עונש המאסר שנגזר עליו בדרך של עבודות שירות, ערער המבקש על גזר-דינו של בית-משפט השלום לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
ביום 4.1.2006 דחה בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר ו-י' שיצר) את הערעור בקובעו, כי אין מקום להקל עם המבקש מעבר להקלה שהקל עמו בית-משפט השלום.
ביום 12.2.2006 הגיש בא-כוחו הנוכחי של המבקש בקשה למחוק את הערעור, שכן הוגש טרם זמנו, בטרם ניתנה המלצתו של הממונה על עבודות השירות.
בית המשפט המחוזי דחה ביום 15.2.2006 בקשה זו של המבקש.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא מחק את הערעור, שכן הוא הוגש טרם השתכלל פסק-דינו של בית-משפט השלום.
מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר למעשה בערעור על חומרת העונש ותו-לא. עוד טוענת המשיבה, כי לא נגרם למבקש כל עיוות דין בהחלטה שלא למחוק את הערעור.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה . מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. בא-כוח המבקש מבסס וממקד את בקשת רשות הערעור בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי שלא למחוק את הערעור, אשר הוגש מבלי שהחליט בית-משפט השלום האם יכול אמנם המבקש לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות ובאיזה אופן ירוצו. אלא שביתרת בקשתו, הוא מערבב טענה זו עם טענות מטענות שונות בדבר עצם הרשעתו של המבקש וזאת מבלי שמלכתחילה הוגש ערעור על ההרשעה ולא נתבקש להתיר למבקש לחזור בו מהודאתו. בדרך זו מבהיר בא-כוח של המבקש, כי אין בכוונתו כלל להחזיר את התיק לבית-משפט השלום כדי שתינתן החלטה בדבר ריצוי עבודות השירות ובכוונתו למעשה לנהל מחדש את משפטו של המבקש. גם משום כך יש לדחות את הבקשה.
יתרה מכן, משעשה בית-המשפט המחוזי שימוש בסמכותו לפי סעיף 213(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, והחליט בדבר ריצוי עונש המאסר בדרך של עבודות שירות – בהתבסס על המלצתו של הממונה על עבודות השירות, הרי שלא נגרם למבקש כל עיוות דין.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ז בתשרי תשס"ז (19.10.2006).
ש ו פ ט