רע"פ 4155-23 רע"פ 4155-23

1.על המבקש נגזר עונש של 9 חודשי מאסר בפועל לצד רכיבים נלווים, בגין הרשעתו בעשר עבירות של שימוש במרמה, ערמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. ערעור המבקש על גזר הדין נדחה, ולאחר מכן נדחתה גם בקשת רשות ערעור שהגיש לבית משפט זה (החלטה מיום 5.6.2023). בהמשך, התקבלה בקשת המבקש לדחיית מועד התייצבות לריצוי עונש המאסר בפועל, בשל מצבו הבריאותי המורכב באותה עת, עד ליום 3.9.2023.

כעת, מונחת לפניי בקשה נוספת לדחיית מועד התייצבות לריצוי עונש המאסר בפועל שנגזר על המבקש.

2.לאחר שעיינתי בבקשה ונימוקיה, לרבות עמדת המשיבה העולה ממנה, איני מוצא להיעתר לבקשה. נקודת המוצא היא כי נאשם שהורשע ירצה את העונש שנגזר עליו באופן מיידי, ורק בנסיבות חריגות שיש בהן לגבור על האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של גזר הדין, יידחה מועד תחילת ריצוי העונש (רע"פ 2478/21 זיאדנה נ' מדינת ישראל - רשות המיסים, פסקה 4 (18.5.2021)). כמו כן, הלכה כי הגשת בקשת חנינה אינה מהווה עילה לדחיית ריצוי עונש מאסר בפועל אלא במקרים חריגים ביותר (ע"פ 5703/22 בן ציון נ' מדינת ישראל (15.1.2023)). המקרה שלפניי אינו נמנה על מקרים אלה. מועד התייצבותו של המבקש נקבע זה מכבר, לאחר שנדחה, לבקשתו, ועמד לו זמן מספק להיערך אליו בהתאם. בנסיבות אלה לא קיים טעם המצדיק דחייה נוספת של תחילת ריצוי העונש שנגזר על המבקש.

3.אשר על כן, הבקשה נדחית.