רע"פ 4157/99 פועד גיבלי נ. מדינת ישראל

1.המבקש הועמד לדין ביום 6.10.97 בבית משפט השלום בכפר סבא. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 26.6.95 החזיק המבקש באגף חדש בביתו בטייבה, שלושה אקדחים בלא רשות על פי דין. האקדחים נתפסו כשהם מוסתרים בשלושה מקומות שונים, ברצפת האגף החדש שטרם רוצפה. בגין מעשים אלה הואשם המבקש בהחזקת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין.

2.בהסכמת בא כוח המבקש, הגישה התביעה לבית משפט השלום את כל המסמכים הרלוונטיים לתיק, בלי להזמין את עדיה להעיד. זאת לאחר שהסניגור ויתר על חקירתם הנגדית. מטעם ההגנה העיד המבקש בלבד, ולא הוזמנו עדי הגנה נוספים. יצויין כי במהלך המשפט, יצא בית המשפט למקום העבירה, וראה את המבנה בו מדובר ואת מקום מציאת האקדחים.

המבקש הודה בפני בית המשפט כי כלי הנשק נתפסו באגף בביתו, אולם כפר בקשר שלו לכלי הנשק. טענתו היתה, כי מבנה האגף בו נמצאו כלי הנשק לא היה סגור, שכן היה בשלבי בנייה, וכי שונאיו הם אשר השתילו את האקדחים שם על מנת להפלילו. לחילופין, טען שעבריינים הם שהסתירו את האקדחים בביתו ללא ידיעתו, על מנת לשוב ולקחתם בעת הצורך.

התביעה תמכה יתדותיה בחזקה הקבועה בסעיף 144(ד) לחוק העונשין, לפיה:

"מקום שנמצא בו נשק רואים את מחזיק המקום כמחזיק הנשק, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר".

בית משפט השלום בכפר סבא (כבוד השופטת ק' רג'יניאנו) ציין בפתח הכרעת דינו, כי הנטל לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 144(ד) הנ"ל, מונח על כתפי המבקש. בית המשפט בחן את נסיבות המקרה, העלה שורה של תמיהות לגבי הגירסה שהעלה המבקש, והגיע למסקנה כי המבקש לא נתן הסבר משכנע ברמת ההוכחה של מאזן הסתברויות, על שום מה החזיק בשלושת האקדחים.

כשנשאל בחקירתו במשטרה מי הם השונאים המבקשים להפלילו, ענה המבקש כי אינו מכיר אותם. בית משפט השלום ציין, כי גם אילו קם למבקש שונא שמעוניין בהפללתו, לא סביר שהיה בוחר להטמין שלושה אקדחים בביתו של המבקש, במקום להסתפק באקדח אחד שעלותו הכספית נמוכה יותר.

גם טענתו החלופית של המבקש, לפיה עבריינים אלמונים הם אשר הסתירו את האקדחים בביתו, נדחתה על ידי בית משפט השלום כלא סבירה. נקבע, כי המתבונן מבחוץ על ביתו של המבקש, אינו רואה כי מדובר באגף הנמצא בשלבי בנייה. על כן אין סיבה כי עבריין זר ייכנס לשם כדי להסתיר את נשקו. בית המשפט קמא הוסיף וציין, כי גם אם המטמין ידע בכל זאת שהאגף נמצא בבנייה, אין זה סביר שהיה בוחר להסתיר בו את נשקו. זאת מאחר שבאגף מתבצעות עבודות שיפוץ ובנייה והוא סמוך למקום מגוריו ולמקום עסקו של המבקש. על כן קיים סיכון גבוה שהנשק יתגלה.

בסופם של דברים, קבע בית המשפט קמא:

"...טענותיו של הנאשם (המבקש) היו טענות סתמיות, בלתי סבירות ולא הובאה אפילו ראשית ראיה לביסוסן. הנאשם לא עמד בנטל השכנוע והתוצאה היא שלא סתר את החזקה מכוח החוק".

(עמ' 7 להכרעת הדין).

בהתחשב בכל האמור לעיל, הרשיע בית המשפט את המבקש בעבירה המיוחסת לו, וגזר עליו שלוש וחצי שנות מאסר, מהן שנתיים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי. כן הוטל על המבקש קנס בסך 10,000 ש"ח או שלושה חודשי מאסר תמורתו.

3.המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על הרשעתו ולחילופין על חומרת העונש. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ד' ברלינר, א' בייזר וז' המר) דחה את הערעור על ההרשעה, בקובעו:

"כמעט והיינו אומרים כי בתיק זה, גם ללא החזקה שבסעיף 144(ד) לחוק העונשין, די היה בראיות שהיו בפני בית המשפט כדי להביא אותו למסקנה ישירה כי האקדחים הוטמנו במקום על ידי בעל הבית ולא יתכן אחרת.

כאשר מתווספת לאמור לעיל החזקה שבחוק, הדברים מדברים בעד עצמם.

המחוקק עמד על הקושי להוכיח את הבעלות על כלי הנשק, שעל כן יצר את החזקה שבסעיף 144(ד). המערער לא עמד בנטל המוטל עליו גם בהתחשב במעמדו כנאשם ולא כתביעה, לסתור את החזקה המצויה בסעיף 144(ד) ומשום כך ההרשעה מבוססת כדבעי, ולא מצאנו לנכון להתערב בממצאיו של בית המשפט קמא".

(עמ' 6 לפסק הדין).

ערעורו של המבקש על חומרת העונש, נדחה אף הוא.

4.בבקשת רשות הערעור שלפניי, שב בא כוח המבקש וטוען כנגד הרשעת מרשו. לגישתו, טעה בית המשפט קמא כאשר דחה מכל וכל את גירסת ההגנה, לפיה האקדחים הוטמנו בביתו של המבקש על ידי זרים שאינו מכיר.

גירסת ההגנה נדונה על ידי שתי הערכאות קמא, והיא מתייחסת לעניינו הספציפי של המבקש. אין בה כדי לעורר שאלה בעלת חשיבות משפטית, ציבורית או חוקתית, המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית. (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

טענתו הנוספת של בא כוח המבקש מתייחסת לכך שבית משפט השלום ציווה עליו להמציא לו את העתקי המוצגים אשר היו ברשותו. זאת לאחר שתיק המוצגים של בית המשפט נעלם, ולתביעה לא נשארו עותקים ממנו. לגישתו של בא כוח המבקש, היה בכך משום פגיעה הן בחסיון מקצועי והן בחסיון מפני הפללה עצמית.

טענה זו דינה להידחות. בית משפט השלום היה מוסמך לצוות על בא כוחו של המבקש למסור לו את העתקי המוצגים, וזאת מכוח תקנה 2 ותקנה 4 לתקנות בתי המשפט (סדרי דין לשחזור תיקים ומסמכים), התשמ"ד1984-

במקרה דנן, המוצגים שאבדו, לא היו מסמכים שהמבקש מסר לבא כוחו, אלא דובר במוצגי תביעה שהמבקש הסכים שיוגשו לבית המשפט, תוך ויתור על זכותו לחקירה נגדית. בהתחשב בכך, אינני סבורה כי קיימת הצדקה למתן רשות ערעור, על בסיס טענה לפיה הצו לשחזור תיק המוצגים הפר חסיון כל שהוא.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו עד יום 3.8.99 בשעה 12:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב.