רע"פ 4159/02 רבקה ביג'ורנו נ. מדינת ישראל

1.המבקשת הורשעה בבית משפט השלום בעבירות של אי ציות לרמזור ונהיגה בקלות ראש. על פי כתב האישום חצתה המבקשת צומת דרכים כאשר הרמזור בצומת האיר באדום והתנגשה ברוכב אופנוע ובחברתו שרכבה עמו על האופנוע בעת שאלה חצו את הצומת בכביש החוצה. כתוצאה מהתאונה נחבלו כל המעורבים בתאונה. חברתו של רוכב האופנוע נחבלה קשה ונזקקה לניתוחים ולאשפוז ממושך. המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום, הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור.

2.לטענת המבקשת, למרות שבית המשפט המחוזי פסל חלק מהראיות שהוגשו לבית משפט השלום, הוא נדרש להן בהמשך, ובכך שגה. למבקשת גם טענות כנגד הראיה שלא נפסלה - חוות דעת של בוחן התנועה. טענתה העיקרית היא כי חוות הדעת האמורה אינה יכולה לשמש כעדות על עובדות המקרה בלי שהובאה עדות "חיה" לבית המשפט על עובדות אלו, זאת לאחר שכל העדויות האחרות נפסלו.

3.דין הבקשה להידחות. בבית המשפט העידו שלושה עדים שהצביעו על אשמתה של המבקשת בתאונה: רוכב האופנוע - המתלונן, חברתו ואחר שעמד בעת התאונה בצומת וצפה במתרחש אך לא היה מעורב בתאונה. איש מעדי התביעה לא התבקש על ידי התביעה לזהות את המבקשת והתביעה לא מצאה לנכון לעסוק בעניין זה, משום שבהודעתה במשטרה לא חלקה המבקשת על כך שהיא נהגה ברכב בעת התאונה. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המבקשת כי בית משפט השלום לא היה רשאי לקבל כראיה את הודעת המבקשת במשטרה, מבלי שגובה ההודעה העיד על כך. עם זאת דחה בית המשפט המחוזי את טענתה של המבקשת כי לא היתה בפני בית משפט השלום כל ראיה קבילה לגבי זהות נהג הרכב שהיה מעורב בתאונה. בית המשפט המחוזי סמך את פסק דינו, בין השאר, על דו"ח בוחן התנועה, אותו ניתן להגיש כראיה, ולאור העובדה כי המבקשת בחרה שלא לחקור את בוחן התנועה ביחס לאותו דו"ח. בדו"ח הבוחן נרשם כי הבוחן הגיע למקום התאונה כעשרים דקות לאחר קרות התאונה, ובפרטי הנהגים המעורבים מצוינים פרטיה של המבקשת. לאור כל זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי היו בפני בית משפט השלום ראיות קבילות ומהימנות להרשעת המבקשת. בית המשפט המחוזי דחה גם את הערעור ככל שהוא מתייחס לעניין העונש. לא מצאתי בטענות המבקשת כל עילה המצדיקה התערבות של דרגה שלישית במסקנותיו האמורות של בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, הבקשה נדחית.