רע"פ 4164/02 אפריים צור נ. מדינת ישראל

המבקש הואשם, בבית משפט השלום בכפר סבא, בכך שאיים על המתלונן - שכן עמו הסתכסך - כי "יקח לבנים וישבור את כל חלונות ביתו". לאחר מכן - כך נאמר בכתב-האישום - תקף המבקש את המתלונן בבעיטה ובאגרוף, וגרם לו חבלות של ממש. הוא גם רמס ותלש צמחים בחצרי המתלונן. בגין מעשים אלה, ייוחסו למבקש עבירות של איום, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, הסגת גבול והיזק בזדון.

בית משפט השלום (כבוד השופטת ק' רג'יניאנו) הרשיע תחילה את המבקש בעבירות שיוחסו לו. בית המשפט עמד על מערכת היחסים העכורה בין השכנים-הניצים, הנמשכת זה זמן רב, ועל ניסיונם, במהלך המשפט, להרחיב את יריעת המחלוקת אל מחוזות רחוקים - שאין להם נגיעה לתיק הנדון. בית המשפט העדיף את גרסת המתלונן ואשתו על-פני גרסת המבקש - שנמצאה בלתי-אמינה ורצופת סתירות.

יחד עם זאת, בגזר-הדין החליט בית המשפט לבטל את ההרשעה, ולהטיל על המבקש צו של"צ בהיקף של 250 שעות. בית המשפט הביא בחשבון החלטתו את המלצת שירות המבחן, את השלכותיה של הרשעה על המבקש - רופא במקצועו, וכן התחשב בכך שהושג הסכם פשרה בין המבקש לשכנו, בדבר סיום הסכסוך האזרחי ביניהם (הסכם שבעקבותיו הצטרפה גם התביעה לעמדת שירות המבחן).

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטים ד' ברלינר, ז' המר, ת' שפירא), ובמסגרתו ביקש כי יותר לו להגיש ראיות נוספות - שהגשתן נמנעה ממנו על-ידי בית משפט השלום. בעיקרו של דבר, מדובר בראיות שהמבקש מייחס להן חשיבות לעניין מהימנותו של המתלונן והנזקים הרפואיים שנגרמו לו. בית המשפט המחוזי דחה בקשתו זו, בקבעו כי הראיות הנוספות הללו אינן רלבנטיות להליך הנדון. בית המשפט סמך ידו על ממצאיה ומסקנותיה של הערכאה הראשונה. לבסוף הביע בית המשפט את תמיהתו על "הגישה המתבטאת בכך שלאחר הסכם הפשרה שאמור היה להביא סוף וקץ לסכסוך בין הצדדים ולהביא לרגיעה ביחסים ביניהם, הוגש הערעור הנוכחי על כל האמור בו".

היום עותר המבקש כי תוענק לו רשות להגיש ערעור נוסף על פסק-הדין של בית משפט השלום, הקובע כי המבקש ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. הבקשה ארוכה היא, אולם לא נמצאה לי טענה המצדיקה, בנסיבות המקרה הזה, מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לאחר שעיינתי בחומר שלפני, גם לא מצאתי כי נפל פגם המצדיק התערבות בהחלטות הערכאות דלמטה.

הבקשה נדחית.