פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4173/10
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
סטניסלב פורמנוב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 24.5.10 בע"פ 10464-03-10 שניתן על ידי כבוד
השופטים: י' אלון – נשיא, נ' זלוצ'ובר וי' רז-לוי
בשם המבקש:
עו"ד ח' קאזיס
החלטה
1.
המבקש הורשע בבית-משפט השלום בבאר שבע, לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ואיומים, לפי סעיפים 333 ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות הרשעתו, ולאחר שהונח בפני בית המשפט תסקיר חיובי מטעם שירות המבחן, נגזרו למבקש שישה חודשי מאסר על-תנאי. בנוסף, בית המשפט הורה למבקש לחתום על התחייבות להימנע מלעבור את העבירות בהן הורשע, הוא הועמד בצו מבחן למשך שנה וכן נקבע כי יבצע 200 שעות שירות לתועלת הציבור.
2.
המבקש ערער על גזר-הדין לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, שם טען כי העונש מחמיר עמו וכי היה מקום להימנע מהרשעתו. זאת בייחוד נוכח הזמן הרב שחלף בין מועד ביצוע העבירה לגזר הדין. בנוסף, טען המבקש כי במסגרת הסדר הטיעון נמחקה עבירת האיומים מכתב-האישום, ובית המשפט הרשיע אותו בגינה בשגגה. הערעור נדחה ובית המשפט ציין כי המבקש הוא זה שפעל לדחיית מועדי הדיונים בעניינו, וכי העונש שנגזר עליו אף מקל מעבר לזה שסוכם עליו במסגרת הסדר הטיעון.
3.
בבקשה
שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות להביא את גזר-דינו לבחינה בשלישית, תוך שהוא חוזר על הנימוקים שנדחו בידי בית המשפט המחוזי. אולם, עניינו של המבקש אינו מעורר שאלה עקרונית שעשויה להצריך בירור נוסף בפני ערכאה זו, ו חומרת העונש לכשעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות לערער (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646, 650 (2003)). אף לגופן אין ממש בטענותיו של המבקש, שהודה והורשע במסגרת הסדר, בו הגיעו הצדדים אף להסכמה לעניין העונש, וכל זאת כאשר היה מיוצג על-ידי עורך דין. למעלה מכך, ב"כתב-האישום המתוקן" שהוגש, כמו גם בהכרעת-דינו בבית-משפט השלום, נזכרת עבירת האיומים. לפיכך, טענתו של המבקש על השגגה בהרשעתו, שלא הועלתה בבית-משפט השלום אשר גזר את דינו שלוש שנים לאחר שהרשיע אותו, נדמית כטענה בעלמא.
אי לכך, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ'
בסיון התש"ע (2.6.2010).
ש ו פ ט