רע"פ 4186/10 יניב חזן נ. מדינת ישראל

איני רואה כל יסוד להיעתר לבקשה, ולהתיר ערעור שני על גזר-הדין בענינו של המבקש, וזאת חרף העובדה כי ערכאת הערעור הראשונה ראתה לנכון להחמיר עמו.

את עיקר יהבו תולה המבקש ביחס השונה שננקט, כביכול, בעניינו של הנאשם השלישי בכתב האישום, שלטענת המבקש אף שחלקו במעשי העבירה אינו קטן מזה של המבקש, לא ראה בית-המשפט המחוזי מקום להחמיר בעונש שגזר לו. דא עקא, שהמבקש מתעלם בטענתו זו משני יסודות משמעותיים, בהם נבדל ענינו מזה של נאשם 3, וכוונתי לעבר הפלילי המכביד במידה ניכרת שלחובת המבקש – שאת מעשה הגניבה לו היה שותף ביצע בעיצומה של נשיאה בעבודות שירות בגין הרשעה קודמת, ובעוד עונש של מאסר ממושך על-תנאי תלוי ועומד נגדו; ולהרשעתו של המבקש בעבירה החמורה של תקיפת שוטרים, עבירה שלא הופיעה בכתב-האישום שהוגש נגד נאשם 3.

זאת ועוד. העונש שנגזר למבקש – אף שאין חולק על חומרתו, עולה בקנה אחד עם חומרת המעשים שבביצועם הורשע, ומשקלל באורח הולם את נסיבותיו האישיות – המחמירות והמקלות כאחת. לא ראיתי, על כן, כל עילה להתערב בו אף לגופו.

משכך, ובהיעדר עילה לקיומו של ערעור נוסף, הבקשה נדחית.