רע"פ 4188/08 שדיד נעמאן נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט לתעבורה בחדרה הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות של סטייה מנתיב נסיעה, נהיגה רשלנית, התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה לגוף, ונהיגה ללא ביטוח וללא רישיון נהיגה תקפים. הרקע לאישום היה תאונה לה גרם המבקש, כאשר נרדם עקב היותו נתון להשפעתן של תרופות שנטל, וכתוצאה מכך נחבלה נהגת אחרת בגופה. במסגרת הסדר טיעון נגזרו למבקש ארבעה חודשי מאסר, שמונה חודשים מאסר על-תנאי, פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך שלוש שנים וקנס בסך 3000 ש"ח. כמו כן, הופעל, בחופף, עונש פסילה על תנאי שעמד נגד המבקש. הממונה על עבודות-השירות לא מצא את המבקש מתאים לשאת במאסר שהושת עליו בדרך זו, ועל כן נקבע כי הוא ישא בו מאחורי סורג ובריח.

2.

במסגרת ערעור שהגיש לבית-המשפט המחוזי בחיפה, טען המבקש כי בית המשפט לתעבורה לא נתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות – היותו נרקומן משוקם, אביהם של שישה ילדים, שאת העבירות בהן הורשע ביצע לפני שיקומו וכתוצאה מהשימוש בסם. להשקפת המבקש, כליאתו עלולה להוריד לטמיון את מאמצי השיקום ולהביא להידרדרותו. כמו כן, תקף המבקש את חוות-דעתו של הממונה על עבודות השירות, וטען כי זו אינה משקפת נאמנה את מצב הדברים.

בדחותו את הערעור, קבע בית-משפט קמא כי פעולותיו של הממונה מלמדות על בדיקה יסודית ומעמיקה שערך, וכי היה זה המבקש, שבעטיה של התנהגותו במהלך ביצוען של עבודות-שירות קודמות, שהביא לכך כי הפעם נמצא לא מתאים לשאת בעונש מאסר בדרך זו.

3.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו אותן טענות אשר שימשו אותו בעבר, היינו, כי נכון לאפשר לו לשאת במאסר בדרך של עבודות שירות, ולמצער, להורות לממונה על העבודות להגיש חוות דעת נוספת בעניינו. כן נטען, כי שליחתו אל מאחורי סורג ובריח עומדת בניגוד להסדר הטיעון לו נתן את ידו.

4.

דין הבקשה להידחות. כידוע, הלכה היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות לערער (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)), ואין מקרה זה נכנס לגדרי החריגים לאותה הלכה. עונשו של המבקש וטענותיו בבקשה זו, נבחנו לעומקם בידי שתי ערכאות, ובכך די. זאת ועוד, מדובר במי שהרבה לחטוא בעבירות תעבורה, וזו התאונה השנייה בה היה מעורב. הקטל הנמשך בדרכים אינו מאפשר להתייחס בסלחנות לנהגים עבריינים מסוגו של המבקש, הואיל ובהקלה כזו כרוכה פגיעה באינטרס הציבורי.

לפיכך, הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.