פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4190/09
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
יוסי שקורי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 30.4.09, בע"פ 5366/08, שניתן על ידי כבוד ס.
הנשיא השופטת ר' אבידע, ס. הנשיא השופט נ' הנדל והשופטת מ' ברנט – ובקשת עיכוב
ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד מוטי יוסף
החלטה
המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה של העסקת שוהים בלתי חוקיים, לפי סעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. בית-משפט השלום בבאר-שבע, לאחר ששקל את עברו המכביד ונסיבותיו האישיות של המבקש, דן אותו לשישה חודשי מאסר מתוכם חודשיים לריצוי בדרך של עבודות שירות והיתרה על-תנאי. כמו כן, חויב המבקש בקנס בסך 1,000 ש"ח.
לאחר מתן גזר-דין מינה המבקש סנגור אחר, ואז ביקש להתיר לו לחזור בו מן ההודאה מאחר, ולטענתו, משמעות ההודאה לא הובהרה לו. בקשה זו נדחתה על-ידי בית-משפט השלום, אשר הפנה את המבקש להביא את עניינו בפני ערכאת הערעור, ומשעשה זאת נדחה גם שם. בעקבות כך הוגשה הבקשה שבפני בגדרה עותר המבקש ליתן לו רשות להביא את דברו בפני בית משפט זה.
אין בידי להיעתר לבקשה. כידוע, רשות לקיומו של ערעור שני לא נועדה לשוב וללבן סוגיות פרטניות, אלא לבחון סוגיות כלליות, לרוב משפטיות, להן עשויה להיות השלכה רחבה, וכאלו לא נמצאו בבקשה שבפני ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה)
בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982) ). גם בחינת הבקשה לגופה אינה מגלה עילה אשר תצדיק את ליבון עניינו של המבקש בשלישית. בפני המבקש היתה פתוחה הדרך לבקש מבית משפט השלום להכריע באישום שיוחס לו בתום שמיעתן של הראיות. ברם, עיון בפרוטוקול הדיון מלמד, כי לאחר הקראתו של כתב האישום הודיע הסנגור כי שולחו מודה בעובדות. אולם, בית המשפט לא הסתפק בכך, ופנה למבקש עצמו שהודיע: " אני מאשר את דברי בא כוחי ומודה בעובדות כתב האישום ". והרי באותן עובדות נאמר כי השוהים הבלתי חוקיים הם תושבי הרשות הפלסטינית , ואותם העסיק המבקש שלא כדין - ומי כמבקש המכיר את העובדות לאשורן.
נוכח האמור, אינני סבור כי הרשעת המבקש לקתה בפגם כלשהו, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה, ועמה את הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.
ניתנה היום, כ"ה באייר התשס"ט
(19.05.09)
.
ש ו פ ט