פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ 42/14
לפני:
כבוד השופט א' שהם
המבקש:
יעקב בן יששכר
נ ג ד
המשיבה:
עיריית תל אביב
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 31.12.2013, בעפ"א 31962-08-13, שניתנה
על-ידי כב' השופט י' לוי
המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' לוי ), בעפ"א 31962-08-13, מיום 31.12.2013. בהחלטתו דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (כב' השופטת נ' תבור ) , בב"ש 1/13/742, מיום 16.6.2013.
רקע והליכים קודמים
2.
ביום 7.2.2013, הגיש המבקש בקשה לבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו, לביטולו של צו הריסה מינהלי, שנחתם ביום 30.1.2013, ואשר נוגע ל" חפירה באדמה והתקנת קונסטרוקצית מתכת לצורך יציקת קיר בטון ", ברחוב הגולן 97, רחוב ביריה 14, בתל אביב. טענתו המרכזית של המבקש הייתה, כי החפירה הנדונה קיימת מזה ארבע שנים, ולפיכך הצו מושא הבקשה, אינו עומד בהוראותיו של סעיף 238א(א)(2) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. סעיף זה קובע, כי בטרם יוצא צו הריסה מינהלי, יגיש מהנדס, אשר הוסמך לכך, תצהיר ליושב ראש הועדה המקומית, ובו יצוין, כי למיטב ידיעתו של המהנדס, הקמת הבניין (שאליו מכוון צו ההריסה) לא הסתיימה, או שהסתיימה לא יותר מ-60 יום, לפני יום הגשת התצהיר.
ביום 16.6.2013, דחה בית המשפט לעניינים מקומיים את הבקשה, וזאת משני טעמים עיקריים – העדר זיקה לנכס, ואי-הצגת תשתית עובדתית בנוגע למועד ביצועה של העבודה.
אשר לנושא הזיקה לנכס, נאמר בהחלטה, כי המבקש עצמו הצהיר כי הוא אינו הבעלים, המחזיק, או דייר בנכס מושא הצו, ותחת זאת טען כי אביו, בן ה-91, הינו בעליו של הנכס המדובר. בית המשפט לעניינים מקומיים נתן אמון בטענה זו, הגם שלא הוצגו בפניו ראיות להוכחתה. עם-זאת, משלא היה בידיו של המבקש ייפוי כוח לייצוג אביו, או צו בית משפט הממנה אותו לאפוטרופוסו, נקבע, כי לא הוכחה זיקה לנכס, כנדרש. בית המשפט הבהיר, כי אין די ביחסי אב-בן כדי לכונן זיקה לנכס, וכי לא ידוע מה עמדתו של האב בעניין צו ההריסה.
אשר לטענה הנוגעת לתוקפו של צו ההריסה, קבע בית המשפט לעניינים מקומיים , כי מעבר לטענה, גופה, כי החפירות בוצעו לפני כארבע שנים, לא הביא המבקש כל מסמך או ראיה אחרת, על-מנת לתמוך בטענתו זו. יתר-על-כן, בחקירתו הנגדית, השיב המבקש כי הוא אינו מתגורר בנכס מושא הצו, ואישר כי הוא אינו יודע מי ביצע את החפירות הנדונות. לפיכך, קבע בית המשפט לעניינים מקומיים, כי טענותיו של המבקש, לפיהן לא התבצעה בנכס חפירה במשך ארבע השנים האחרונות, עומדות על כרעי תרנגולת.
בהחלטתו, ציין בית המשפט לעניינים מקומיים, כי אף המשיבה התקשתה להוכיח במדויק את מועד ביצוע החפירות, אך מאחר שהנטל רובץ על כתפי המבקש להוכיח את טענתו, והוא " כלל לא ניסה להרים את נטל ההוכחה "; ובשים לב לכך שבזמן חתימת תצהיר המהנדס, עבודות החפירה מושא הצו, טרם הסתיימו – נקבע, כי לא ניתן לקבל את טענתו של המבקש, בהקשר זה, ולפיכך נדחתה בקשתו.
3.
המבקש ערער על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים, לבית המשפט המחוזי
בתל אביב-יפו , אשר ביום 31.12.2013, דחה את הערעור. בהחלטתו, אישר בית המשפט המחוזי את שתי המסקנות אליהן הגיעה הערכאה הדיונית, הווי אומר, כי לא הוכחה זיקה לנכס (ואף צוין, כי די בכך כדי לדחות הערעור), וכי לא הונחה תשתית ראייתית התומכת בטענות המבקש, בנוגע למועד ביצוע החפירות. על-כן נדחה הערעור.
הבקשה לרשות ערעור
4.
ביום 2.1.2013, הגיש המבקש, בעצמו, את בקשת רשות הערעור המונחת לפניי. הבקשה מלאה בטענות מן הגורן ומן היקב, רובן ככולן, נוגעות לטעויות עובדתיות, אשר נפלו, לשיטת המבקש, בהחלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים.
יצוין, כי גם עתה המבקש אינו תומך את טענותיו בכל מסמך או ראיה והן נותרו בגדר טענות בעלמא ללא כל תימוכין.
דיון והכרעה
5.
לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה נחה דעתי כי דינה להידחות.
הלכה היא מלפנים, כי רשות ערעור " בגלגול שלישי " שמורה אך למקרים יוצאי דופן המגלים שאלה משפטית נכבדה או סוגיה ציבורית כבדת משקל, החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה, ולמקרים בהם מתעוררת תחושת אי צדק או חשש לעיוות דין (רע"פ 7002/13 פשקוב נ' מדינת ישראל (8.12.2013); רע"פ 7135/13 מחאמיד נ' מדינת ישראל (26.11.2013); רע"פ 6800/13 קסטיאל נ' מדינת ישראל (26.11.2013)). הבקשה דנן, אינה עומדת בתנאים אלה, ולפיכך דינה להידחות.
המבקש לא הציג בפני בית משפט זה, כל שאלה משפטית עקרונית, במסגרת בקשתו, ומדובר בבקשה שאינה חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים בה. הבקשה ערוכה, למעשה, כמעין כתב ערעור המתמקד בטענות עובדתיות גרידא, והמבקש אינו מתיימר להעלות בה, סוגיה משפטית כלשהי הראויה לדיון " בגלגול שלישי ". לפיכך, אין כל הצדקה למתן רשות ערעור. בנוסף,לא מצאתי כי יש מקום לקבל את הבקשה מטעמי צדק או עקב עיוות דין, שנגרם למבקש.
למעלה מן הצורך, אתייחס בקצרה לגופם של דברים. במסגרת ההליכים המשפטיים בשלוש הערכאות, לא טרח המבקש להציג, ולו פעם אחת, מסמך כלשהו, המעיד על זיקתו לנכס מושא הבקשה, ודי היה בכך בכדי לדחות את בקשתו. אשר למועד החפירה, לא-זו-בלבד, שהמבקש לא הציג כל מסמך או ראיה אחרת כדי לבסס עליהם את גרסתו, אלא שהמבקש אף אישר כי הוא אינו מתגורר בנכס, וכי כלל איננו מעורה במתרחש בו, ואף אינו יודע לומר מי ביצע את העבודות, מושא הצו. בנסיבות אלה, לא נפל כל פגם בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות.
6.
לאור האמור, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, ה' בשבט התשע"ד (6.1.2014).
ש ו פ ט