רע"פ 4229/07 עיאד אלאטרש נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בפתח-תקווה, במסגרת הסדר-טיעון, בעבירות של פריצה לרכב, חבלה במזיד והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בית-משפט השלום גזר למבקש חודשיים מאסר ומאסר על-תנאי. עוד נקבע, כי עונש מאסר על-תנאי בן שישה חודשים שרבץ לפתחו של המבקש יופעל בחופף לעונש שנגזר לו בהליך זה, כך שבסך הכל ירצה שישה חודשי מאסר. בהמשך, הופנה המבקש לממונה על עבודות השירות, אולם בסופו של יום, לאחר שנמצא כי אינו מתאים לעבודות שירות, נקבע כי המבקש ישא במאסרו מאחורי סורג ובריח.

2.

המבקש, אשר מיאן להשלים עם תוצאה זו, ערער לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו, שם ביקש לבטל את העונש שנגזר לו, ובמקומו להאריך את עונש המאסר המותנה שהיה תלוי נגדו. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, וקבע כי בהעדר חוות-דעת חיובית מטעם שירות המבחן, ונוכח הענישה המקלה שהושתה על מבקש, אין מקום להיעתר לבקשתו ולשנות רכיב כלשהו בגזר-הדין. עוד ציין בית-המשפט, כי העובדה שהמבקש ביצע את העבירות במהלך ביצוען של עבודות שירות בהן חויב בהליך אחר, מצדיקה אף היא את ריצוי העונש בדרך של מאסר ממש.

3.

כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער בפני בית-משפט זה. לטענתו, ראוי להקל בעונשו נוכח הזמן הרב שחלף מעת ביצוע העבירות, ונוכח העובדה שמאז שיפר את דרכיו. המבקש מדגיש כי עברו הפלילי אינו מכביד, הואיל ולחובתו עומדת הרשעה אחת בלבד. נסיבה נוספת עליה מצביע המבקש, היא מצבו הנפשי אשר הוחמר לאחרונה, עד שהוא נאלץ ליטול תרופות פסיכיאטריות על בסיס יומי. לבסוף, המבקש מציין כי האפשרות להסתפק בהארכת התנאי מתיישבת גם עם הסדר הטיעון אליו הגיע עם המשיבה.

4.

דין הבקשה להידחות. ברי, כי הטעמים אותם מעלה המבקש, המתמקדים בעונש שנגזר לו, אינם מעוררים סוגיה משפטית כללית החורגת מעניינו הפרטני, ולפיכך גם אינם מגלים עילה למתן רשות ערעור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123; רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646). אף לגופו של עניין אין בבקשה זו ממש. המבקש ביצע את המיוחס לו בעוד שמעל לראשו מרחף עונש מאסר על תנאי, ובעת שנשא בעבודות שירות. במצב דברים זה בו הוכח כי כל אותם אמצעים שננקטו נגדו בעבר לא היה בהם כדי להרתיעו, שוב אין ספק שאת סוגית העונש שהושת על המבקש אין מקום ללבן בערכאה שלישית.

הבקשה נדחית.