רע"פ 4237-23 רע"פ 4237-23

1.לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים מ' בר-עם, ח' מרים לומפ ו-א' נחלון) ב-ע"פ 3338-02-22 מיום 21.5.2023, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופט ד' פולוק) ב-ת"פ 5720-06-19 – הכרעת דין מיום 31.12.2020 וגזר דין מיום 22.12.2021.

2.כתב האישום נגד המבקש מונה חמישה אישומים, ובמסגרתו יוחסו לו ארבע עבירות של תקיפת בן זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ועבירה אחת של ניסיון לתקיפת בן זוג, לפי סעיף 382(ב) וסעיף 25 לחוק. באישומים אלו מתואר כי המבקש ניסה לתקוף את המתלוננת בעודו מחזיק פטיש בידו; בפעם אחרת, ירק עליה, סטר לה וחנק אותה בגרונה; חנק אותה פעמים נוספות; ובמועד אחר דחף לכיוונה לול תינוק. לאחר שמיעת ראיות המבקש הורשע במיוחס לו, למעט ביחס לאישום הרביעי – תקיפה בשל דחיפת הלול כאמור, ממנו זוכה מפאת זוטי דברים.

3.כמתואר בגזר הדין, המבקש הופנה לקבלת תסקירי שירות מבחן, מהם עולה כי הוא לא לוקח אחריות על מעשיו או מביע חרטה עליהם. תואר, כי המבקש סירב להשתתף במסגרת טיפולית ושירות המבחן מעריך שיש סכנה גבוהה להישנות המקרים. בית משפט השלום עמד על חומרת מעשיו של המבקש, המצדיקים מתחם ענישה הנע בין עונש מאסר מותנה ל-12 חודשי מאסר בגין כל עבירה. עוד שקל את הסבל שנגרם למתלוננת ואת נסיבותיו האישיות של המבקש. לבסוף, נגזר על המבקש עונש של 10 חודשי מאסר בפועל, תוך ניכוי ימי מעצרו; 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירה של תקיפה של בן זוג למשך 3 שנים; וכן התחייבות כספית בסכום של 5,000 ש"ח למשך 3 שנים ממועד גזר הדין.

4.המבקש ערער על הרשעתו ועל חומרת עונשו לבית המשפט המחוזי. ערעורו נדחה במלואו: ביחס להשגות המבקש על הכרעת הדין, נקבע שמדובר בטענות כלפי ממצאי עובדה ומהימנות מובהקים של בית משפט השלום וכי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם, ואין הצדקה להתערב בהם גם במקרה קונקרטי זה. ביחס לחומרת העונש, נקבע כי בית משפט השלום התחשב כראוי בשיקולים הרלוונטיים ונתן בצדק משקל לכך שהמבקש בחר לנהל את ההליך עד תומו ולכן אינו זכאי להקלה שניתנת למי שלוקחים אחריות בגין מעשיהם.

5.הבקשה שלפניי מופנית כלפי חומרת עונשו של המבקש בלבד. המבקש, אשר אינו מיוצג בהליך זה, טוען כי ראוי להקל בעונשו ממספר טעמים – ראשית, נוכח הזמן שחלף מאז האירועים מושא כתב האישום; שנית, מאחר שבזמן שחלף לא רק שלא היה מעורב במקרי אלימות, אלא הוא מסייע לחבריו ללימודים, דבר המלמד על אופיו הטוב. במסגרת זאת, המבקש מפנה גם למכתבים והודעות שהוא מבקש לצרפם כעת; שלישית, נטען לנזק שייגרם לילדיו של המבקש; רביעית, בשל מצבו הכלכלי הרעוע; חמישית, נוכח העובדה שהתקבל לעבודה חדשה; ושישית, מפאת תחושתו כי נענש דיו. עוד נטען, כי המבקש התארס לבת-זוג חדשה וריצוי עונש המאסר עלול לפגום בקשר שרק עתה נרקם. לבסוף, מבוקש למנות למבקש סניגור מהסניגוריה הציבורית.

6.דין הבקשה להידחות. בית משפט זה לא ייעתר לבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או כאשר מתעורר חשש לעיוות דין מהותי או לאי צדק קיצוני (רע"פ 8038/22 שילון נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (29.11.2022)). בפרט, נקבע כי בקשה לרשות ערעור הנסבה על חומרת העונש, כזו שלפניי, תתקבל במקרים נדירים בלבד בהם ניכרת סטייה מהותית ממדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות דומות (רע"פ 1530/23 רגב נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (15.3.2023)).

7.בבקשה לא נטען כי היא מעלה סוגיה עקרונית. גם עיוות דין מהותי או אי-צדק קיצוני – אין בנמצא. מסקנה זו נותרת בעינה גם בהתחשב במסמכים שמבוקש לצרפם לצורך הליך זה. הערכאות קמא עמדו נכונה על חומרת מעשיו של המבקש; תסקיר שירות המבחן העגום בעניינו; הנזק שנגרם למתלוננת; וכל זאת בראי מדיניות הענישה הנהוגה. ניתן להבין את רצונו של המבקש לצאת לדרך חדשה, אולם עליו לתת את הדין על מעשיו החמורים כלפי גרושתו. את תופעת האלימות בין בני זוג, ובפרט אלימות גברים כלפי בנות זוגם יש למגר ביד קשה. פעם אחר פעם אנו שבים ומבהירים כי בית המשפט לא יגלה סלחנות בגין מעשים מסוג זה. כך נכון גם במקרה שלפניי, שבו עונשו של המבקש אינו חמור בהתחשב במעשיו, ודאי שלא באופן המצדיק מתן רשות ערעור במסגרת "גלגול שלישי".

8.הבקשה נדחית, ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל.