רע"פ 4245/08 רונן גלר נ. מדינת ישראל

בית-משפט השלום בתל-אביב הרשיע את המבקש, לאחר שמיעתן של ראיות, בעבירות של סרסרות למעשי זנות והדחה בחקירה, לאחר שנמצא כי הוא שכנע את אשה לעבוד כנערת ליווי והסיעה ללקוחותיה. כן נמצא, כי המבקש איים על אותה אשה כי אם לא תחזור בה מהודעתה במשטרה, הוא יספר להוריה ולבני עירה על עיסוקה. בעקבות הרשעתו, נדון המבקש בגין העבירה של הדחה בחקירה לחמישה חודשי מאסר, והופעל, בחופף, מאסר על-תנאי בן שמונה חודשים שעמד נגדו. על עבירת הסרסרות נדון המבקש לתשעה חודשי מאסר, מתוכם שלושה חודשים בפועל. בגזרו את העונש התחשב בית-המשפט בחלוף הזמן מאז בוצעו העבירות, ובנסיבותיו האישיות של המבקש.

ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי כנגד העונש, נדחה, ומכאן הבקשה שבפני בה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער.

דין הבקשה להידחות. ההלכה הנוהגת היא כי חומרת העונש אינה מהווה עילה למתן רשות לערער, למעט מקרים חריגים ( רע"פ

10231/03

קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1), 646 (2003)). אכן, העיכוב בהגשת כתב-האישום, הוא בבחינת תקלה חמורה, אולם לעניין זה כמו גם לאחרים שנטענו על ידי המבקש, נתנו ערכאות קמא את דעתן, ועל כן לא נמצאה לי עילה להורות על בירור עניינו של המבקש בשלישית.

אשר על-כן, הבקשה נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.