רע"פ 4249/06 יוסף שיינפלד נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בחיפה נטען, כי בחודש דצמבר 2000, פגע המבקש עם רכב בו נהג ללא רישיון בר-תוקף, בהולכת רגל וגרם למותה. לאחר שמיעתן של ראיות הצדדים, דחה בית המשפט את גרסת המבקש לפיה היתה התאונה בלתי נמנעת, ובעקבות כך הוא הורשע, בין היתר, בעבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין בשילוב עם סעיפים 40 ו-64 לפקודת התעבורה. בהמשך נגזר דינו ל-18 חודשי מאסר, מהם 6 בפועל ובהם ישא בדרך של עבודות שירות, ויתרתם על-תנאי. כן נפסל המבקש מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך 7 שנים, והוא חויב לשלם קנס בסך 5,000 ש"ח.

2.המבקש ערער כנגד פסק-הדין לפני בית-המשפט המחוזי בחיפה, וחלק על קביעת מיקום נקודת הפגיעה במנוחה, ממנה נגזרו מסקנות רבות, ובהן, משך הזמן שחלף מרגע תחילת חצייתה את הכביש עד לרגע הפגיעה, ואם היה ביכולתו לבלום ולמנוע את התאונה. בית-משפט קמא, שדחה את הערעור, לא ראה מקום להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית, והוא הוסיף וקבע, כי המבקש לא הבחין כלל במנוחה עובר לפגיעתו בה, וממילא גם לא נקט בצעדים הנדרשים לשם מניעת התאונה.

3.כעת עותר המבקש כי תינתן לו רשות להביא את השגותיו בפני ערכאה נוספת, בטענה כי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי לוקה בטעויות רבות, ומדגיש בשנית את הקביעה השגויה בדבר מקום הפגיעה. עוד נטען, כי עניינו מעלה סוגיה ציבורית של התערבות ערכאת ערעור בממצאי ערכאה דיונית, שעה שזו, לכאורה, נתפסה למסקנה שגויה.

4.דין הבקשה להידחות. עניינו של המבקש וקו ההגנה בו בחר לובנו כדבעי בפני שתי ערכאות, ולא נמצאה לי עילה להתיר קיומו של ערעור נוסף. השגותיו של המבקש מסבות עצמן לשאלות של עובדה ומהימנות, שערכאת ערעור אינה נוהגת, על דרך הכלל, להתערב בהן, ומקל וחומר ערכאת ערעור שנייה (ע"פ 522/84 סביחאת נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(1)551, 555; ע"פ 7024/93 פלח נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(1) 2, 20). אכן, להלכה זו נקבעו חריגים, אולם עניינו של המבקש אינו נמנה עליהם.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.