רע"פ 4265/12 ויטלי איליזרוב נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי בחיפה (השופט סעב) בעפ"ת 2969-02-12 מיום 29.4.12, בו נתקבל ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה (השופט קרזבום) בתת"ע 2280-12-08 מיום 21.12.11. עניינה של הפרשה סיוג פסילתו של רשיון נהיגה.

רקע והליכים

ההליכים בבית המשפט לתעבורה

ב.

המבקש הודה בעבירה של נהיגה בשכרות (נעברה ביום 27.9.08), וביקש לצרף שני תיקים בעבירות של נהיגה ללא פנסים בעיר וכן ונהיגה במהירות של 147 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת היא 90. בית המשפט הרשיע את המבקש והורה על מתן תסקיר.

ג.

מן התסקיר עלה, כי למבקש הרגלים לא חיוביים של צריכת אלכוהול, והוא מצוי בטיפול, הוא מפיק ממנו תועלת. בין היתר, המליץ השירות על פסילה מסויגת, כך שהמבקש יוכל לנהוג בשעות עבודתו במונית, כדי לא לפגוע בפרנסתו. בית המשפט לתעבורה קיבל המלצה זו, בראותו את נושא פרנסתו של המבקש כבעל חשיבות בהמשך שיקומו. צוין, כי "אכן מדובר בהקלה של ממש ברכיב הפסילה בפועל. עם זאת, יש בהטלת עבודות לתועלת הציבור (רכיב עונשי שהינו מעבר לעונשים שהוסכם עליהם במסגרת הדר הטיעון), כדי להוות איזון ראוי לסיוג. כך גם יש בהטלת צו מבחן כדי לודא שהנאשם אינו חוזר לסורו ולצורך כך בדעתי להטיל צו מבחן לתקופה ארוכה יותר מזו שהומלצה באופן שתחול על כל תקופת הפסילה". על המבקש הושתו 24 חודשי פסילה בפועל (למעט ברכב המונית בה הוא עובד, ובתנאים שנקבעו); 3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים; 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים; קנס בסך 2,500 ₪; צו מבחן למשך 24 חודשים; ו-12 חודשי של"צ בהיקף של 150 שעות. המשיבה עירערה על קולת העונש.

ההליכים בית המשפט המחוזי

ד.

ערעור המשיבה כוון כנגד סיוג הפסילה בלבד. נטען, כי הסיוג מרוקן מתוכן את העונש ועומד בניגוד לפסיקתו של בית משפט זה. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, והורה על ביטול הסיוג החל מיום 1.7.12. צוין, כי המבקש משמש כנהג ברכב ציבורי, הורשע בנהיגה בשכרות כשבגופו אלכוהול בריכוז של 620 מיקרוגרם לליטר אויר נשוף, ובנהיגה במהירות מופרזת ( 57 קמ"ש מעל המהירות המותרת); וכי לחובתו 20 הרשעות קודמות, ובכללן, נהיגה כשברמזור אור אדום, אי עצירה בקו עצירה ונהיגה במהירות מופרזת. בית המשפט ציין, כי לא נעלם מעינו שביטול הסיוג יפגע בפרנסתו של המבקש, אולם אין בנזק כלכלי לבדו כדי להצדיק את הסיוג. נקבע כי בנסיבות, מרוקן סיוג הפסילה מתוכן את תכליתה - צמצום סכנה הנובעת מנהיגתו של המבקש.

הבקשה

ה.

נטען, כי שיקולי צדק מחייבים מתן משקל יתר לאינטרס הפרטי של המבקש. בהקשר זה נטען, כי מצבו הבריאותי של המבקש מחייבו לעבוד בנהיגה במונית בלבד; כי מצבו הכלכלי (שפורט בבקשה) קשה; כי העבירה נעברה בשנת 2008, ומאז לא עבר עבירות נוספות – ולכן מידת מסוכנותו פחתה.

ו.

עוד נטען, כי מידת מסוכנותו של המבקש; משך הפסילה; השאלה האם ירוקן הסיוג מתוכן את העונש; ומידת הנזק שיגרם למבקש, הם שיקולים שיש לשקול במסגרת השאלה אם יש לסייג את הפסילה, ובנסיבות תומכים בסיוג. עוד נטען, כי בית המשפט לתעבורה התייחס לשאלה אם יש בסיוג כדי לרוקן מתוכן את העונש, ובהתאם נערך איזון והוטלו עונשים אחרים. לפיכך נתבקש להורות על סיוג הפסילה כנקבע בגזר דינו של בית המשפט לתעבורה, ולחלופין לקצר את תקופת הפסילה.

הכרעה

ז.

אין בידי להיעתר לבקשה. מעבר לכך שמדובר בפרשה התחומה לגדרי התיק הספציפי ואינה מצדיקה דיון בגלגול שלישי, גם לא נגרם עוול, עם כל הקושי הנגרם למבקש לעת הזאת באשר לפסילה. סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי בכך שביטל את סיוג עונש הפסילה כך שלא יחול על מונית בשעות העבודה. עסקינן במקרה מן הסוג הפחות מתאים לסיוג; לבית המשפט חובה להביט על תמונת הכביש כולה, תמונת המשתמשים בו ונוסעי המונית. לגבי נהג רכב ציבורי, שהיו לו הרגלי שימוש לא טוב באלכוהול אשר התבטאו לבסוף בהרשעה בנהיגה בשכרות (מעבר לשני תיקים נוספים, כולל מהירות מופרזת ביותר) - על בית המשפט לנהוג זהירות יתרה במתן הכשר לנהיגת מונית. יש לכבד את רצונו של המבקש בשיקום ואת הטיפול שעבר ולהביע את התקוה כי התהליך יצלח, וככל שכך יהיה לא תיסגר הדלת בעתיד, אך אין מקום להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

ח.

פשיטא כי הייתי רוצה לראות בשיקומו של המבקש, שבית המשפט לתעבורה ראה אל נכון בפרנסתו נדבך חשוב בו. ואולם, מסכים אני עם בית המשפט המחוזי, אשר לא התעלם מן השיקול הכלכלי, כי הסיוג במקרה דנא מרוקן מתוכן את משמעות הפסילה כשלעצמה. אשוב ואטעים, כי שכרות היא אם כל חטאת בכביש, ולא כל שכן למי שהורגל בשתיה, גם אם הוא בתהליך שיקום. היא מחייבת את בתי המשפט למבט מחמיר, וביתר שאת כשהמדובר ברכב ציבורי - מבט הכולל "שולי ביטחון" רחבים לבאי הכביש ולבאי הרכב הציבורי.

ט.

בא כוחו המלומד של המבקש תמך יתדותיו בפסק הדין בעפ"א 124/08 (חיפה) פדידה נ' מדינת ישראל (לא פורסם), בו סייג אותו מותב של בית המשפט פסילה למי שהורשע בנהיגה בשכרות לעניין נהיגה במלגזה במפעל. בכל הכבוד, אין השוואה בין המקרים; מלגזה היא רכב הנוסע ככלל במקום מצומצם, בתוך שטח מפעל, לא בכביש, במהירות לא רבה, ללא נוסעים ותוך סיכון מועט יחסית לנוהג ולזולת; היש השוואה בין מלגזה למונית? אתמהה.

י.

נוכח כל האמור איני נעתר לבקשה, וממילא גם לבקשה לעיכוב ביצוע; ואשוב ואביע תקוה כי השיקום יצלח במבט צופה פני עתיד, וכי לעת הזאת ימצא המבקש עבודה אחרת.