רע"פ 4275/21 ישראל שמעון כהן נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא ר' כרמל וכב' השופטים א' רומנוב ו מ' ליפשיץ-פריבס ) בעפ"ג 8626-09-20 בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא י' מינטקביץ ) בת"פ 72857-01-18.

רקע והליכים קודמים

1.

המבקש הורשע על פי הודאתו בשבע עבירות של אי הגשת דו"ח במועד, מהן שש על דרך של אחריות מנהל, לפי הוראות סעיפים 216(4) ו-224א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], בהתאמה. על פי עובדות כתב האישום, שימש המבקש כמנהל בשלוש חברות פרטיות, אשר עסקו בתחום ההסעדה והייעוץ הניהולי (להלן: החברות ). לאורך השנים 2015-2014, לא הגישו החברות דו"חות על הכנסותיהן. כן לא הגיש המבקש עצמו דו"ח על הכנסותיו. יוער, כי על פי עובדות כתב האישום, עמדו מחזורי העסקאות של החברות בשנים 2015-2014 על למעלה מ-7.5 מיליון ש"ח, במצטבר.

2.

ביום 6.1.2020 הרשיע בית משפט השלום את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו.

3.

בגזר הדין, אשר ניתן ביום 2.7.2020, קבע בית משפט השלום כי מתחם העונש ההולם בעניינו של המבקש נע בין חמישה חודשים לשנה וחצי מאסר בפועל. בית המשפט נתן דעתו על כך שהמבקש הודה במיוחס לו. עם זאת, ציין בית משפט השלום כי המבקש טרם הסיר את המחדל והגיש את הדו"חות; התייצב רק לשבעה מתוך 15 דיונים שנקבעו בתיק, באופן שדרש להוציא כנגדו צווי הבאה; ולא הוכיח את טענותיו באשר למצבו הכלכלי הדחוק ומצבו הרפואי המורכב. לאור כל זאת, גזר בית המשפט על המבקש שבעה וחצי חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וכן קנס בסך 30,000 ש"ח.

4.

המבקש ערער על גזר דינו, וערעורו נדחה. בית משפט קמא עמד על כך שהמבקש לא פעל באופן ממשי על מנת לקדם את הסרת המחדל, ומצא כי אין עילה להתערב בעונש שהוטל עליו בבית משפט השלום.

5.

המבקש לא השלים עם פסק דין זה. מכאן הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

6.

בבקשתו, טוען המבקש כי הסיר את המחדל עוד לפני הדיון בבית משפט קמא, וכי אין לו כל חוב כלפי רשויות המס. על פי הטענה, נמנע מלהסיר את המחדל עד אז בשל סכסוך שהתגלע בינו לבין רואה החשבון שלו. עוד נטען, כי החלטת בית המשפט המחוזי למעשה מעודדת נאשמים שלא לתקן את דרכם, וכפועל יוצא ממנה כל עוד לא עלה בידם של נאשמים להסיר את מחדלם בהזדמנות הראשונה, אין להם טעם להסירם בהמשך. כן טוען המבקש כי העונש שנגזר עליו אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנהוגה.

תגובת המשיבה

7.

בתגובתה, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות. על פי התגובה, בניגוד לטענות המבקש, הדו"חות מושא כתב האישום לא הוגשו עד היום, והמחדלים כלל לא הוסרו. כל שהוגש על ידי המבקש הם דו"חות בלתי מבוקרים, אשר לא התקבלו אצל פקיד השומה, ואין בהם כדי להסיר את המחדל.

לעמדת המשיבה, אף לגופם של דברים יש לדחות את הבקשה. מודגש, כי הבקשה מופנית כנגד חומרת העונש בלבד. בנסיבות אלה, ומשהעונש שהושת על המבקש אינו סוטה ממדיניות הענישה, אין מקום להיעתר לבקשתו.

דיון והכרעה

8.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

9.

הלכה היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן רק במקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או במקרים חריגים משיקולי צדק או בשל חשש שנגרם למבקש עיוות דין מהותי (רע"פ 7274/20 קליימן זעירא נ' מדינת ישראל (27.10.2020)). זאת ועוד, מקום בו בקשת רשות ערעור נסובה על גזר הדין בלבד, לא תתקבל הבקשה אלא בנסיבות חריגות, כאשר העונש שהושת על המבקש סוטה באופן קיצוני ממדיניות הענישה המקובלת והראויה (רע"פ 4507/21 הלוי נ' מדינת ישראל (30.6.2021)).

10.

בעניינו של המבקש, בשים לב לנסיבות המקרה, לא מצאתי כי עונשו חורג ממדיניות הענישה המקובלת והראויה, בוודאי שלא במידה המצדיקה ליתן לו רשות ערעור "בגלגול שלישי" (ראו והשוו, למשל: 253/19 ריכטר נ' מדינת ישראל (20.1.2019); רע"פ 1066/21 יגמור נ' מדינת ישראל (10.3.2021)). כעולה מתגובת המשיבה, המבקש לא הסיר את מחדלו, משהגיש דו"חות לא מבוקרים, בניגוד לשנדרש. יתר טענות המבקש נטועות בשלמותן בעניינו הפרטי, ואין בהן כדי להצדיק היעתרות לבקשתו.

11.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 25.7.2021, עד השעה 09:00 בימ"ר ניצן, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודה מזהה ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר בטלפונים 08-9787377 או 08-9787336.