פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4296/04 - א'
בפני:
כבוד המשנה לנשיא א' מצא
המבקש:
יוסף סעדה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי
בחיפה מיום 15.4.04 שניתן על-ידי כבוד השופטים י' גריל,
א' רזי וא' שיף
ובקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין
המבקש: בעצמו
החלטה
המבקש הורשע בבית-משפט השלום על-פי הודייתו בעבירות של התפרצות לרכב וגניבה מרכב, נהיגה בזמן פסילה, הסגת גבול, נהיגה ללא קסדת מגן ואי-ציות לשוטר. בגוזרו את דינו של המבקש בגין עבירות אלה נמנע בית-המשפט השלום מלהשית עליו עונש מאסר לריצוי בפועל. המשיבה הגישה לבית-המשפט המחוזי ערעור על קולת העונש. בית-המשפט המחוזי החליט להחמיר בעונשו של המבקש וגזר עליו, בין השאר, שנים-עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל. בבקשתו שלפניי טוען המבקש כי טעה בית-המשפט המחוזי בהטילו עליו עונש מאסר לריצוי בפועל; זאת, לטענתו, בהתעלם מהמלצת שירות המבחן ומהיות המבקש צעיר כבן 22 שנים שלא ריצה עונש מאסר מעולם.
דין הבקשה להידחות. ככלל, כידוע, אין בטענות בדבר חומרת העונש כדי להצדיק דיון לפני בית-המשפט העליון כערכאה שלישית. יוצאים מכלל זה מקרים נדירים וחריגים, בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית, או כאשר התערבות בית-המשפט נדרשת למניעת עיוות-דין. הבקשה שלפניי אינה מניחה יסוד לטענה כי עניינו של המבקש נמנה עם סוג זה של מקרים. לפנים מן הצורך אציין, כי התערבות בית-המשפט המחוזי בגזר-דינו של בית-משפט השלום לא חרגה - ואף התחייבה - ממדיניות הענישה הראויה; זאת, במיוחד, לאור ריבוי וחומרת העבירות והרשעותיו הקודמות של המבקש.
הבקשה נדחית. ממילא נדחית אף בקשת המבקש לעיכוב ביצועו של עונש המאסר הממשי שנגזר עליו.
ניתנה היום, כ"א באייר תשס"ד
(12.5.04).
המשנה לנשיא