פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4340/12
לפני:
כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור
המבקש:
יצחק איבגי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
ב-עפ"ת 8725-04-12 מיום 3.5.2012 שניתן על ידי כב' השופט
ר' בן-יוסף
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
החלטה
1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ר' בן-יוסף ) ב-עפ"ת 8725-04-12 מיום 3.5.2012, אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (השופטת ש' קריספן-אברהם ) מיום 22.3.2012.
המבקש נתפס ביום 14.10.2011 כאשר הוא נוהג בשכרות, וזומן לדיון בבית המשפט בעניינו ביום 21.12.2011. משלא התייצב, הורשע בהיעדר בבית המשפט לתעבורה בעבירת נהיגה בשכרות לפי סעיפים 62(3), 64ב(א) ו-39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, ונגזרו עליו קנס בסך 3,500 ₪ ופסילת רישיון נהיגה למשך 48 חודשים. המבקש ביקש את ביטול פסק הדין, ובית המשפט לתעבורה דחה את בקשתו, אך החליט להתיר לו לטעון לעונש. לאחר טיעונים לעונש, גזר בית המשפט על המבקש קנס בסך 2,000 ₪, 28 חודשי פסילת רישיון נהיגה בפועל, 6 חודשי פסילת רישיון נהיגה על תנאי, ו-6 חודשי מאסר על תנאי. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה, כאמור, ומכאן הבקשה שלפני.
2.
בבקשת רשות הערעור שהגיש טוען המבקש כי שפיטתו בהיעדר גרמה לו עיוות דין, וכי היה על בית המשפט לתעבורה להורות על ביטול פסק הדין. לטענתו היה אינטרס ציבורי בבירור טענותיו לעניין ההרשעה, ולכן טעה בית המשפט לתעבורה שאפשר לו לטעון רק לגבי העונש. לטענת המבקש, אין לאפשר הרשעה בהיעדר (בהתאם לסעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החוק )) כאשר מדובר בעבירת נהיגה בשכרות, וזאת משום שאין המדובר בעבירה קלה אליה נתכוון סעיף זה. משכך, לטענתו, יש ליתן לו רשות ערעור ולבטל את הרשעתו.
3.
דין הבקשה להידחות. החוק קובע בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי ניתן להרשיע אדם בהיעדר בעבירה בה הורשע המבקש. סעיף 240 לחוק קובע כדלקמן:
240.
(א)
בעבירות לפי פקודת התעבורה ... שלא גרמו לתאונת דרכים שבה נחבל אדם חבלה של ממש ... יחולו סדרי דין אלה:
(1)
...
(2)
נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית המשפט בתחילת המשפט או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סניגור מטעמו;
(3)
בית המשפט רשאי לדון נאשם לפי הוראות פסקה (2), שלא בפניו, אם הוא סבור שלא יהיה בשפיטתו על דרך זו משום עיוות דין לנאשם ובלבד שלא יטיל עליו עונש מאסר.
הוראת סעיף 240 לחוק חלה במישרין על עניינו של המבקש, ומשכך הם פני הדברים – אין מקום ליתן לו רשות ערעור. הבקשה איננה מעוררת כל שאלה כללית, ציבורית או משפטית שיש מקום לבררה ב"גלגול שלישי". אף לגוף העניין, לא מצאתי כל יסוד להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ג סיון התשע"ב (3.6.2012).
המשנָה-לנשיא