רע"פ 4344/17 עמנואל שמשון חיים זילברינג נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו, בהיעדרו, בעבירה של אי-ציות לרמזור אדום, ונגזרו עליו עונשים של קנס, תקופת פסילה בפועל, ופסילה מותנית. ביום 24.11.2016, הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין, בטענה כי הוא לא קיבל זימון לדיון, בקשה אשר נדחתה לגופה בהחלטתו של בית המשפט לתעבורה, מיום 29.11.2016 (להלן: ההחלטה הראשונה ). המבקש לא הגיש ערעור על ההחלטה הראשונה, וביום 23.4.2017, הגיש בקשה נוספת לבית המשפט לתעבורה, לביטול פסק הדין שניתן בעניינו. ביום 29.4.2017, דחה בית המשפט לתעבורה את הבקשה, בקובעו כי " כיום אין סמכות דיון בהעדר הסכמת התביעה ", שכן בקשה זהה הוגשה בעבר ונדחתה (להלן: ההחלטה השנייה ). המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על ההחלטה השנייה, וביום 18.5.2017, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, מהטעם שלא הוגש ערעור על ההחלטה הראשונה, ומשכך היא הפכה חלוטה.

בבקשה שלפניי טוען המבקש כי הוא לא הגיש ערעור על ההחלטה הראשונה שניתנה בעניינו, בשל מצבו הרפואי הקשה. לא למותר הוא לציין, כי לבקשה שלפניי לא צורפו כל מסמכים המעידים על מצבו הרפואי של המבקש, וקל וחומר שלא הוכח כי לא היה בידו להגיש את הערעור על ההחלטה הראשונה במועדו. מכל מקום, לו רצה המבקש להגיש את הערעור על ההחלטה הראשונה באיחור, היה עליו לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה מתאימה. ואולם, המבקש לא עשה זאת, אלא הגיש בקשה נוספת לביטול פסק הדין, אשר נדחתה על ידי בית המשפט לתעבורה בשל היעדר סמכות לדון בעניין אשר נדון והוכרע על ידו זה מכבר. ברי, כי בנסיבות בהן הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נסוב על ההחלטה השנייה, לא ניתן להחיות באמצעותו את ההחלטה הראשונה ולערער על שנקבע במסגרתה. משכך, צדק בית המשפט המחוזי בדחותו את ערעורו של המבקש על ההחלטה השנייה, ובנסיבות אלו, אף אין מקום ליתן למבקש רשות ערעור לבית משפט זה.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.