רע"פ 4350/03 תומר חדד (ברזילי) נ. מדינת ישראל

1.בכתב-האישום שהוגש נגד המבקש שלושים ושישה אישומים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לאותו חוק. על-פי המתואר באישומים, קשר המבקש קשר עם חיילים משוחררים להונות את הקרן לקליטת חיילים משוחררים. המבקש תיווך וסייע לחיילים, כך נטען, בקבלת כספי הפיקדון מהקרן לפני המועד הטבעי לתשלומם, קרי: בתום 5 שנים לאחר סיום השירות הסדיר, וזאת באמצעות יצירת מצג כוזב של פתיחת עסק חדש והצגת הסכמי שכירות פיקטיביים לצורך הקמת העסק, כביכול. תמורת "שירותיו" אלה קיבל המבקש מידי כל חייל "עמלה" מתוך הפיקדון. סך כל הכספים שהוצאו מן הקרן בדרך זו עומד על 419,989.32 ₪, מתוכם שולם למבקש סכום של כ- 84,500 ₪ לפחות.

בית-משפט השלום בבאר-שבע (כבוד השופט נ' זלוצ'ובר) הרשיע את המבקש, על-יסוד הודאתו, באישומים שיוחסו לו והורה על המצאת תסקיר שירות המבחן בעניינו. בשלב הטיעונים לעונש, הודיעו באי-כוח הצדדים לבית-המשפט כי הגיעו להסדר טיעון לעניין העונש, לפיו יוטלו על המבקש 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, מאסר מותנה וקנס בסך 2,500 ₪. בגזר-הדין, הביע בית-המשפט מורת רוח מהסדר הטיעון שהוצע, בסוברו כי הוא אינו הולם את נסיבותיו החמורות של המקרה, ובכללן סכומי הכסף הגבוהים שהוצאו מן הקרן בטרם עת, הרווח הגדול, אותו הפיק המבקש מן ההונאה על חשבון הקרן והחיילים, שלא הוחזר והתנערותו מאחריות לביצוע העבירות, למרות הודאתו. יחד עם זאת, החליט בית-המשפט לקבל את עיקרי הסדר הטיעון, בהתחשב בהודאתו של המבקש וברצון הצדדים וכן בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות גילו הצעיר ועברו הנקי. בית-המשפט גזר על המבקש, איפוא, 6 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות, בכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות השירות, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 25,000 ₪ או 7 חודשי מאסר תחתיו. בית-המשפט ציין כי במידה ולא ישולם הקנס, ירצה המבקש במצטבר הן את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו והן את עונש המאסר שנקצב חלף תשלום הקנס.

2.המבקש ערער כנגד גזר-הדין והלין על כך שבית-משפט השלום חרג מהסדר הטיעון שהושג בין הצדדים, וזאת, לדעתו, בניגוד להלכה שקבע בית-המשפט העליון בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). בעיקר טען המבקש כי בית-המשפט רוקן את הסדר הטיעון מתוכנו, בהטילו קנס שהמבקש אינו יכול לעמוד בו, הגבוה פי עשרה מן הקנס שעליו הוסכם בהסדר הטיעון וכן בקובעו עונש של מאסר בפועל לתקופה ממושכת חלף אותו קנס. המבקש עתר, איפוא, להפחתת סכום הקנס כדי הסכום המוסכם בהסדר הטיעון. המשיבה טענה מנגד כי השאלה העקרונית בדבר מחויבותה להגן, בעת הדיון בערעור, על הסדר הטיעון שהושג בערכאה הראשונה, תלויה ועומדת בבית-משפט זה. אולם, לגופו של עניין, ציינה כי בע"פ 1958/98 הנ"ל נדונה חריגה קיצונית מהסדר הטיעון לגבי עונש המאסר בפועל, ואילו במקרה דנן החריגה היא אך לגבי סכום הקנס שיוטל. המשיבה ציינה עוד כי בית-משפט קמא יישם כהלכה את המבחן לדחיית הסדר טיעון שאומץ בע"פ 1958/98 וערך איזון בין טובת ההנאה המובטחת לנאשם בהסדר הטיעון לבין אינטרס הציבור. המשיבה הוסיפה וציינה כי בתיק שנסיבותיו דומות, בו סכום ההונאה של הקרן לחיילים משוחררים עמד על 43,000 ₪ לערך, הגיעו הצדדים להסדר הטיעון, אשר כלל 6 חודשי עבודות שירות, קנס בסכום של 15,000 ₪ וכן פיצוי במלוא סכום המירמה.

בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטים י' פלפל, נ' הנדל ור' יפה-כ"ץ) דחה את הערעור, בקובעו כי בדין סטה בית-משפט קמא מהסדר הטיעון, משום שזה לא שיקף את העונש הראוי למבקש בנסיבות העניין.

3.בבקשת רשות הערעור שבפני שב המבקש ועותר להפחתת סכום הקנס שהוטל עליו, בטענה כי לא היה מקום לסטות מהסדר הטיעון שבין הצדדים ולהטיל קנס בשיעור הגבוה פי עשרה מהשיעור שנקבע במסגרת הסדר הטיעון.

המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור וסבורה כי הבקשה אינה מגלה עילה להתערבות נוספת וכי העונש שפסקו הערכאות הקודמות למבקש מאוזן כראוי, בהתאם להלכה שיצאה מלפני בית-משפט זה. עוד טוענת המשיבה כי גם לאחר שהוגדל אין הקנס מתקרב לסכום שנותר בידי המבקש כתוצאה מן ההונאה. לבסוף טוענת המשיבה כי המבקש כלל לא הסתמך בהודאתו על הסדר הטיעון, משום שזה התגבש רק בשלב הטיעונים לעונש.

4.טענותיה של המשיבה מקובלות עלי. אכן, בית-משפט זה אינו נוהג לדון כערכאה שלישית במקרים שעניינם חומרת העונש בלבד, להוציא מקרים חריגים ויוצאי-דופן (ראו: רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). המקרה שבפני אינו נמנה עם מקרים אלה. אוסיף ואומר כי לנוכח היקף הפרשה ולנוכח אחריותו המכרעת של המבקש למעשי ההונאה, שהסבו נזק לקופת המדינה ולחיילים המשוחררים מחד-גיסא והעשירו את המבקש בסכום כסף לא מבוטל מאידך-גיסא, אין לומר כי הערכאות הקודמות החמירו עם המבקש יתר על המידה בדחותן את הסדר הטיעון לעניין הקנס בלבד, בעוד שאר הרכיבים שבהסדר הטיעון, שאף הם מקלים למדי בנסיבות העניין, נותרו על כנם .

הבקשה נדחית.