פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4351/10 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אליהו לב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 12.5.10 בעפ"ג 6123/09 שניתן על ידי כבוד
השופטים: י' אלון – נשיא, ר' אבידע וו' מרוז
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד בנימין טמיר
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (עפ"ג 6123/09, כבוד הנשיא ס' אלון , והשופטים ר' אבידע , ו' מרוז ) מיום 27.4.2010, בו התקבל ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע בת"פ 4984/03 (כבוד השופטת ד' בית אור ).
המבקש, הורשע על פי הודאתו בבית משפט השלום, בשלושה כתבי אישום מאוחדים, אשר מיחסים לו שורה של עבירות אי הגשת דוחות במועד, אי תשלום מס שנוכה ועבירות של אחריות מנהל. כפי שעולה מעובדות כתב האישום המבקש היה מנהל פעיל של חברת פרטית שניהלה אולם אירועים בבאר-שבע, ובמהלך ניהול האולם הוא ביצע שורה של עבירות מס בהיקף של מאות אלפי שקלים. בית משפט השלום גזר עליו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, קנס בסך 50,000 ש"ח ומאסר מותנה. נקבע כי יש להביא לזכותו את המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעו עסקיו, אשר הוביל אותו לביצוע העבירות, וכן את נסיבותיו האישיות, את הודאתו בביצוע העבירות ואת פועלו לפני קריסת עסקיו. באיזון בין כלל השיקולים נגזר עונשו כפי שפורט לעיל.
המשיבה הגישה ערעור כנגד גזר הדין לבית המשפט המחוזי בטענה כי העונש אשר נגזר על המבקש אינו הולם את חומרת מעשיו ואת מדיניות הענישה הראויה, ולטענתה אין מקום לראות במצב כלכלי קשה משום נסיבה מקלה. ביום 12.5.2010 קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור וקבע כי המבקש ירצה מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח למשך שמונה חודשים, יתר רכיבי גזר הדין נשארו על כנם. בית המשפט המחוזי קבע כי יש לנקוט יד קשה עם מבצעי עבירות כלכליות, אשר מעמידים את קידום עסקיהם בראש על פני קיום חוקי המס. עוד נקבע כי יש חומרה יתרה במקרה הנדון בו המבקש המשיך לבצע עבירות כאשר כתב אישום בנסיבות דומות היה תלוי ועומד כנגדו בבית משפט השלום באילת. כמו כן נקבע כי מעשי המבקש הינם בגדר מעשי מרמה והונאה כאשר לא שילם מע"מ ולא העביר למדינה את הכספים שניכה מעובדיו. על כן בסיכומו של דבר נקבע כי אין בחמלה כדי לדחוק ערכים אחרים של צדק חברתי, מוסר והאינטרס הציבורי ולכן יש להחמיר בעונשו.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
המבקש בבקשה מפורטת ומנומקת טוען כי עניינו מצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה בשל פער הענישה הבולט בין הערכאות הקודמות. לטענתו מדובר בפער ענישה חריג המצדיק התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק, שכן הוא מעורר "בעיה אנושית מצפונית" המצדיקה דיון בבית משפט זה.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיבה. בקשה זו אינה
מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. כמו כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש והעונש שגזר עליו מאזן כראוי את מכלול השיקולים.
כמו כן, צודק המבקש כי הלכה היא ששופט היושב בדין וחש כי מן הצדק ליתן רשות ערעור במקרה המובא בפניו, רשאי הוא לעשות כן (ראו רע"פ 5066/09 אוחיון
נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 22.4.2010); רע"פ 4732/02 ענת סוריפין
(לביא) נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.11.2002); רע"פ 548/05 לוין נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 19.01.2006); רע"פ 4954/90 זמיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 6351/08 טורנהיים נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.12.2008)). ברם, אין זה המקרה שלפני, בו לא סברתי כי שיקולי הצדק מקימים עילה להתערבות. כפי שציינתי מעשי המבקש הינם חמורים ביותר, ומדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מעין אלו מחייבת ענישה משמעותית בשל האינטרס הציבורי, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. נכון הוא שבמקרה זה ישנם שיקולים לקולה, כפי שציינו הערכאות הקודמות, ואכן בית המשפט המחוזי הביא שיקולים אלו בחשבון במידה הראויה.
סוף דבר הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה עימה.
ניתנה היום,
כ"ו בסיון התש"ע (8.6.2010).
ש ו פ ט