רע"פ 4370/02 מלקם מתי בן ביזונר סנבטו נ. מדינת ישראל

1.המבקש נהג בכביש חד סטרי נגד כיוון התנועה ובעודו מחפש בעיניו מספר בית מסוים ברחוב מבלי להסתכל אל הכביש, פגע בשתי הולכות רגל שחצו את הכביש במעבר חציה. כתוצאה ממעשיו של המבקש נהרגה אחת מהולכות הרגל והשניה נפגעה ברגליה. בשל מעשיו אלה הועמד המבקש לדין בבית משפט השלום בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, כיוון התנועה בכביש חד סטרי, אי האטה ואי מתן אפשרות חצייה במעבר חציה.

2.בית משפט השלום הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ולאחר קבלת תסקיר שירות המבחן גזר את דינו של המבקש לשישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי, פסילה מלהחזיק רשיון נהיגה למשך 7 שנים, קנס ופיקוח שירות המבחן. המשיבה ערערה על קולת העונש לבית המשפט המחוזי. ערעורה התקבל ובית המשפט המחוזי המיר את ששת חודשי המאסר לריצוי בעבודות שירות, בתשעה חודשי מאסר בפועל והאריך את תקופת הפסילה מלהחזיק רשיון נהיגה ל10- שנים. יתר חלקי גזר הדין נותרו על כנם. על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו המכוונת כנגד חומרת העונש.

3.דין הבקשה להידחות.

הלכה פסוקה היא, כי חומרת העונש כשלעצמה אינה עילה למתן רשות ערעור לערכאה שלישית, אלא במקרים חריגים שהמקרה דנן אינו נמנה עליהם. די בכך כדי לדחות את הבקשה. עם זאת יצוין, כי גם לגופו של עניין, צדקה ערכאת הערעור בהחמירה בעונש כפי שהחמירה וגם כך לא מוצה הדין עם המבקש. המבקש גרם למותה של הולכת רגל ולפציעתה של אחרת כשהוא נוהג ברשלנות ברמה גבוהה ביותר המתקרבת לפזיזות. העונש שהוטל על המבקש תואם את מדיניות הענישה של בית משפט זה בעבירות מסוג זה כאשר רמת הרשלנות גבוהה ביותר. העונש שהוטל לוקח בחשבון גם את נסיבותיו האישיות של המבקש. הוא אינו חמור במידה המצדיקה התערבותנו. העובדה שהערכאה הראשונה הטילה עונש קל יותר אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור לערכאה שלישית.

4. הבקשה נדחית.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 7.7.02 עד השעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה. הערבויות שהופקדו, ככל שהופקדו, תעמודנה בעינן.